סגן יחיאל פייגנבלט ז"ל

קורות חיים

בן ציפורה ובנימין. נולד בשנת 1925 בעיר פיליצה שבפולין.

עם פרוץ מלחמת-העולם - מיד אחרי סיימו את בית-הספר העממי - ופלישת הגרמנים, ברח אל היערות והצטרף אל הפרטיזנים. בשנת 1942 שב בחשאי לעירו ומצא אותה ריקה מיהודיה ואף שריד לא נשאר ממשפחתו. משם נלקח למחנה-עבודה בגרמניה והתגלגל ממחנה למחנה עד יום השחרור. היה בין הראשונים שהתמסרו לפעולה ציונית בין שארית הפליטה בגרמניה והיה מהפעילים למען איחוד כל המפלגות בשאיפה אחת: עליה ארצה. היה בין מארגני קיבוץ-האיחוד בשם "נחם" (נוער חלוצי מאוחד) שעל-יד פרנקפורט ע"נ מיין, והיה בין הראשונים מאותו קיבוץ שזכו לעלות ארצה. בהגיעו לחופי המולדת בקיץ 1946 באנית-המעפילים "יגור" גורש, אחרי התנגשות קשה עם האנגלים, באניה יחד כל המעפילים לקפריסין. גם שם לא נפלה רוחו והאמרה השגורה בפיו היתה: "עוד לא אבדה תקותנו".

בדצמבר 1946 הגיע שנית לארץ. תחילה ישב בראשון-לציון ואחר-כך בתל-אביב. עבד כפועל בנין ומצא סיפוק בעבודתו.

עם פרוץ מלחמת-השחרור התגייס עם הראשונים ונשלח למשמר-הים ליד עכו. השתתף בכיבוש עכו.

בליל 14.5.1948 יצא באנית המעפילים "חנה סנש" מחיפה לחוף הגליל המערבי, חוף שבי-ציון. עם שחר ירדו מהאניה למקום ההיערכות, לקיבוץ רגבה, ומשם הקיפו את הכפר הערבי סמריה אשר בדרך עכו - נהריה. הכפר נכבש, אך הוא נפגע מכדור אויב. הובא לבית-חולים בנהריה, נותח פעמיים, התענה ביסורים קשים ומת אחרי חמישה שבועות ביום י"ד בסיון תש"ח (21.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנהריה.