סגן מאיר זנדמן ז"ל

קורות חיים

זנדמן מאיר בן דוב ומינדל. נולד ב-29.5.1927 ב"עיר החפשית" דנציג. גדל באוירה של התגברות הנאציות. בן שמונה נתיתם מאמו. בילדותו הוכה ברחוב בקת רובהו של קצין נאצי על שסירב להצדיע, לפי הצו, לתהלוכה נאצית ולקרוא "הייל היטלר" והודיע שגם להבא לא יצדיע. בן 12 העפיל ארצה עם אביו ושני אחיו ואחרי 4 חדשי נדודים על-פני הים ושלושה גירושים מחופי הארץ הגיעו אליה מיד לאחר פרוץ מלחמת- העולם השניה, ורק לבושם לעורם. מאיר הוכנס למוסד-הילדים "אהבה" בקרית-ביאליק. עד מהרה סיגל לעצמו את השפה העברית. שני אחיו הגדולים התנדבו למלחמה בנאצים, ומשנפלו בשבי הצליחו להשיג אישור מדודו שכבר מלאו לו 18 שנה, וכך נתקבל לצבא בהיותו רק בן 15 וחצי. שירת כתותחן בהגנה האנטי-אוירית של חיפה. אחרי שנתים עלה בידי אביו לשכנע את שלטונות הצבא שגם עתה עוד לא מלאו למאיר 18 שנה, אז שוחרר ועבר לשרת כנוטר בסדום ואחר-כך במשטרת תל- אביב. בשעות הפנאי עסק במוסיקה ובציור בצבעי-מים ונתגלו בו סימני כשרון, עם התגברות הדיכוי הבריטי הצטרף לתנועת מחתרה.

זנח את עיסוקיו האמנותיים, עבר לירושלים, עבד בפקידות והשתתף בפעולית המחתרת. לפני נישואיו הפסיק את פעילותו הלוחמת, אך לא ויתר לגמרי על מלחמה ומסירות-נפש למען השחרור. "אין דבר", היה אומר, "מות רגיל לא יהיה לי. או בחבל על הצואר או בקרב כמו גיבור". ביום שמחת ה-29 בנובמבר 1947 היו בידו כל התעודות הדרושות כדי לנסוע עם אשתו לאמריקה, לבקר אצל קרובים לפי הזמנתם. למראה השמחה ברחובות תל-אביב אמר: "מה אשמח היום, מי יודע מה יביא לי המחר, ואת הארץ לא אעזוב אף לזמן קצר. אחרים בשבילי לא יילחמו". התיצב בין הראשונים לשורות ה"הגנה" וביצע כל מה שהוטל עליו. יום לפני מלאות השנה הראשונה לנישואיו הקדים למסור לאשתו את השי ליום-השנה ולא גילה לה שהוא יוצא למשימה מסוכנת. ב-24.3.1948 יצא עם חבריו ללוות שיירה לעטרות ונפל עמהם, לאחר שעמד בגבורה מול מאות מאנשי האויב. למחרת היום נקבר בסנהדריה בירושלים. הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים ב-15.11.1951