טוראי יצחק קנדלר ז"ל

קורות חיים

קנדלר יצחק בן יעקב ורבקה. נולד ביום ד' במרחשון תרפ"ז (12.10.1926) במושבה עקרון. בגיל 7 עבר לשעריים שליד רחובות. התחנך בבן-שמן ובגבעת-ברנר. לאחר מכן למד בבית הספר העממי ("סמילנסקי") ברחובות והיה בוגר בית-ספר תיכוני. סיים בתעודת-הצטיינות את בית-הספר המקצועי "מונטיפיורי" בתל-אביב והתמחה כמכונאי.

יצחק התבלט כנער מוכשר, עם חיוך רחב ומיוחד שתמיד הסב אליו את תשומת ליבם של כל תלמידי כיתתו. הוא זכור כנער שלא השלים עם כל מצב ואיננו מקבל כל דבר כמובן מאליו, אלא כמישהו החוקר, הבודק והשואל שאלות.

במשך שנים היה חבר ה"הגנה". כשנוסד החי"ש עבר לגרעין שהיוה אחר-כך את היסוד לגדוד 52. התמסר לתפקידיו בכל מאודו. לאחר פעולת-תגמול בנגב, עם פרוץ מלחמת-השחרור, שוב לא ידע פחד. סירב לצאת לחופשה בידעו כי נוכחותו מעודדת את חבריו. ב-29.3.1948 גמר בהצלחה קורס לצלפות בקבוצת מאבק. "אצל יצחק כל כדור זה ערבי" - אמרו עליו. והוא הוסיף: "אם נצטרך, 'נעשה' גם שני ערבים בכדור". בכפר-אוריה חיפה על נסיגת חבריו לבסיס. ירו בו מן המארב. עשה עצמו כנופל, לקח את ה"סטן" והמשקפת אגב נפילה, ירה ולא החטיא. השתתף בפעולות בבית-דגון.

ב-30.4.1948 הותקפה פלוגתו ליד תל-א-ריש, בסביבת יפו. המגינים ציפו לתגבורת והוטעו על-ידי ערבים שבאו עם סימן-ההיכר. האויב הפעיל מקרוב נשק כבד והחלה נסיגה. יצחק היה בתפקיד חיפוי ובידו ה"שפנדאו". המפקד ציוה עליו לסגת, אולם הוא סירב לעזוב את הפצועים, אסף אותם לשדה-תבואה וביקש מהנסוגים לקחתם. לדברי עדי-ראיה נפגע אחר-כך ברגלו ואמר כי יילחם עד הסוף. נפל בפעולת "חמץ" בתל-א-ריש ביום 30.4.1948.

מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.