טוראי ראובן זלינגר ז"ל

קורות חיים

משחר ילדותו היה ראובן קרוב לטבע, אהב לטייל בשדות, להתפעל מהפרחים ולהתבונן במעשיהם של החרקים. בגיל 3 ניתן היה לראותו כשהוא יושב במשך שעות וצופה בשיירות נמלים העושות דרכן אל הקן ובחזרה. ראובן היה אספן מטבעו ובדרכו מגן הילדים ולאחר מכן מבית הספר, היה נוהג לאסוף כל דבר אשר נקרה בדרכו הביתה.

בדמיונו הרב, בו ניחן, שימשה לו גרוטאה של מכונת בשר ישנה למכונת יריה בעלת קנים הרבה ובה היה יורה ומתגבר על אויב בלתי נראה.

ראובן לא אהב להסתייע באחרים וכל מה שרצה השיג בכוחותיו הוא. בגיל 12 כבר היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר" ועד מהרה התחבב על כולם.

כאשר סיים את חוק לימודיו בבית הספר היסודי, החליט ראובן לעזור בכלכלת הבית.

הוא יצא לעבוד בסדנאות של הצבא הבריטי שהיו ממוקמות על גדת הירקון בצפון תל-אביב ובערב למד בבית הספר המקצועי על שם "מקס-פיין".

בהיותו בן 16 הצטרף לשורות "ההגנה" ופעל בשורות חי"ש תל-אביב. כבר אז הוכיח יוזמה ואומץ לב כאשר העביר לידי כוחות "ההגנה" מכשיר קשר שהוכן בידי העובדים האנגלים עבור הערבים.

ראובן הפך לעלם גבה-קומה ויפה-תואר, אהב נגינה, ציור ותיאטרון, נהג לעזור לחבריו בעצה טובה ואף בכסף. אך עם כל רגישותו לכל מה שנעשה בבית, היה ער ודואג לעתידו של העם ולעתיד המדינה שבדרך.

לאחר ההצבעה באומות המאוחדות, כאשר החלו הכנופיות הערביות לתקוף את התחבורה היהודית, ישובים מבודדים ושכונות יהודיות, ניתן היה למצוא את ראובן בעמדות הקדמיות ביותר שעל גבול יפו-תל-אביב כשהוא משיב אש לתוקפים מתת-מקלע שבידיו.

בחיפוש פתע שוערך על ידי הצבא הבריטי נתפס ראובן והובא לחקירה. הוא עונה בידי חוקריו אשר לא העלו דבר ולבסוף שוחרר בערבות.

ראובן היה אופטימי באופיו והדביק את חבריו בתחושה זו. בהתנהגותו השקטה ובהתנדבותו לביצוע פעולות מסוכנות, בלט העלם העניו והצנוע והיה משכמו ומעלה.

עם התגברות המלחמה ותחילת הקמת גדודי הצבא הסדיר, צורפה כיתתו של ראובן מ"ההגנה" לגדוד 53 מחטיבת גבעתי. חיילי הגדוד התפרסו בגדרה, גן-יבנה, באר-טוביה, נגבה, גת וגלאון. ראובן וכיתתו נשלחו לפרוץ את המצור מהקיבוצים גת וגלאון שהטילו עליהם כנופיות ערביות גדולות שהתגבשו בכפרים הגדולים: עיראק-אל-מנשיה ופלוג'ה (לימים קרית גת) כשהן מצוידות במיטב הנשק ובכמויות בלתי נידלות של תחמושת. באותה עת אמורים היו משורינים של חטיבת גבעתי לפרוץ לפלוג'ה ולהבריח את הכנופיות.

המחסומים אמנם נפרצו אך במחיר היקר מכל - מותו של ראובן ז"ל.