קורות חיים
בנם של לילך וגיא. נולד ביום כ"ד בסיוון תשס"ב (4.6.2002) ברחובות. אח תאום לארז, שניהם אחים צעירים לגל.
אלון העביר את שנות חייו הראשונות בארצות הברית, לשם עברה המשפחה בעקבות עבודתו של אביו. שנים אלו היו מאחדות ומקרבות עבור המשפחה כאשר לצד החוויות שצברו פעמה בבית התחושה כי "אין לנו ארץ אחרת". עם תום ההשתלמות בשנת 2006 הם שבו ארצה.
אלון התחנך ברחובות, למד לימודי יסודי בבית הספר "שפרינצק" והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון בבית הספר "קציר" בעיר. ילד חברותי וחכם, אחראי וקשוב לסביבתו. נהנה במיוחד מלימודי פיזיקה ומתמטיקה, נהג לפתור תרגילים בשעות הפנאי להנאתו וצפה בסדרות טלוויזיה אודות איינשטיין ותחומי מדע שונים להרחבת ידיעותיו בתחום.
אלון היה ספורטאי מצטיין, כבר מילדות התאמן בענפי ספורט שונים - קפוארה, שחייה, ג'ודו וטניס, כאשר אהבתו הגדולה הייתה לכדורסל, תחום בו התאמנו הוא ואחיו התאום לאורך כל ילדותם ונעוריהם. יחד היו חלק מנבחרת הכדורסל בבית הספר ושיחקו בשלוש קבוצות שונות - "מכבי רחובות", "מכבי ראשון לציון" ו"עירוני נס ציונה", וזכו במגוון אליפויות. מדי יום התאמנו יחד במסירות רבה ויצרו קבוצת חברים מגובשת. עולמם סבב סביב משחק הכדורסל ובחופשות משפחתיות בארץ ובחו"ל נהגו לקחת כדור ולשחק במגרשים המקומיים, וחלומם היה להיות שחקני NBA.
בתחילת כיתה י"א אלון החליט לעזוב את הכדורסל ולהצטרף לקבוצת כושר קרבי. החלטה זו לא הייתה פשוטה עבורו, אך הוא קיבל אותה מתוך החשיבות העצומה שראה בשירות קרבי משמעותי. הוא התאמן לקראת שירותו הצבאי בצוות הכנה לצה"ל במשך שנתיים וסחף אחריו לקבוצה את אחיו התאום ושאר החברים. מלבד אימנוי הקבוצה, ארז ואלון התאמנו שעות ארוכות באזור גבעת החרובים הממוקמת בין נס ציונה לרחובות. עלו וירדו את הגבעה עשרות פעמים, מילאו תיקים בשקי חול כדי להוסיף משקל ועומס, רצו הלוך חזור לחוף פלמחים ותמיד סיימו עם פק"ל קפה בגבעה. ארז תיאר את אלון כפרטנר אימונים מושלם שדוחף למעלה. תמיד הציב רף גבוה ושימש מודל לחיקוי.
אימם סיפרה כי התאומים היו בלתי נפרדים, "כוח אחד אדיר". ארז הרגיש כי היו החברים הכי טובים, הפכים משלימים. כך, בעוד אלון היה הצד המסודר והאחראי, ארז היה יותר שטותניק. הם היו ידועים כ"תאומים החתיכים והמוצלחים" ברחובות והיו דומיננטיים מאוד בקבוצת החברים שלהם, אהובים ומלאי כריזמה.
חבריו של אלון מתארים אותו כאיש של אנשים עם לב זהב. בן אדם מיוחד אשר נהג להציב לעצמו מטרות ויעדים וחתר קדימה בנחישות להשגתם. חלם בענק - חלם ללמוד הנדסת חשמל, ולהמציא "המצאה ירוקה" שתשנה את העולם לטובה. בכל מסגרת מצא את הדרך לאתגר את עצמו ולהמציא את עצמו כל פעם מחדש. פעל בשקט האופייני לו, תמיד בצניעות וברוגע.
אלון מאוד אהב את הארץ ונופיה, הרבה לטייל ובעיקר אהב מעיינות מים. הוא תבע את המשפט: "לא טבלת, לא היית" בעודו קופץ למקורות המים באזור הטיול. משפט זה מלווה את מכריו עד היום כשהם מטיילים וקופצים למים.
בכיתה י' הכיר את שיר, איתה חלק זוגיות אוהבת. אהבת נעורים שצמחה לשותפות חיים. הם אהבו לטייל יחד, לשבת בספוט הקבוע ליד הנמל או במרפסת של אלון, העיקר להיות יחד, וחלמו על עתיד משותף.
במועד גיוסו לצה"ל שובץ לקורס טיס, בהמשך החל גיבוש לסיירת מטכ"ל וכעבור מספר חודשים עבר לשרת ביחידת מגלן. הוא היה צריך להמתין מספר חודשים כדי שיוכל להתגייס ליחידה, בתקופה זו עבר עם בני המשפחה לגור בתל אביב, לימד מתמטיקה בהתנדבות במתנ"ס ביפו ועבד למחייתו בחומוסייה ליד הבית. בזמן הפנוי חרש את הארץ בטיולים מצפון לדרום.
ביום 8.8.2021 שב לשירות והחל מסלול במגלן, גאה מאוד להגשים את חלומו. בין חפציו נמצא פתק המרכז את הסיבות שמנה לשירות קרבי כלוחם - "אני רוצה להיות כי: לשמור על המדינה שלי; ככה התחנכתי בבית; אני רוצה למצוא חברים לחיים ולזכות בחוויות ובסיפורים; אני שואף להוציא ממני את ההכי טוב שיש בי ולמצות את עצמי; זה תורי".
לאורך המסלול עבר הכשרות ואימונים מפרכים, השתלבותו ביחידה הייתה מהירה וטובה. הוא מצא ביחידה בית שני ובצוות משפחה. במהלך שירותו שימש בתפקידים שונים, בין היתר כסמל צוות, קמב"צ (קצין מבצעים) ונווט חוד. היה למנהיג בצוות וגילה איכויות של הובלה, מנהיגות שקטה וכריזמה, סוחף את הצוות איתו.
חבריו סיפרו כי התחושה של כל אחד מהם הייתה שהוא החבר הכי טוב שלו שכן תמיד נתן מאה אחוז מעצמו לכולם. הם סיפרו כי אפשר היה לשבת איתו לשיחה של חמש-שש שעות בערב ולצחוק יחד עד אמצע הלילה. הם העריצו את אישיותו, המקצוענות והשקט שלו. אחד מחבריו סיפר כי גם אחרי פעילויות מפרכות שהסתיימו בחמש בבוקר, כשהם עייפים וסחוטים, אלון נהג להיכנס למחסן, לסדר את הציוד שלו שיעמוד מצוחצח עד הפעילות הבאה וכשסיים תמיד סייע ליתר החברים לארגן את הציוד.
הכינוי שלו בצוות היה "לברדור מחונך" כמחווה על חינוכו הטוב ויושרו הפנימי. איכויותיו הביאו לכך שייצג את הצוות מול הסגל הפיקודי, לקח יוזמות והביע דעתו. בגין פועלו הטוב קיבל אות הצטיינות מאלוף פיקוד מרכז.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם שחר, אלון הקפיץ את עצמו והתייצב ללא היסוס, חדור מוטיבציה לשרת ולהגן. יחד עם חבריו לצוות לקח חלק בלחימה העיקשת ובחילוץ התושבים בכפר עזה. המשימה שלהם הייתה לחלץ את כל האנשים שהיו עדיין נצורים בממ"דים. אלון ניווט את הצוות בית-בית תחת אש המחבלים ובנחישות ראויה ותוך סיכון חייהם הצילו רבים.
בחילוצים היו צריכים להגיד "סיסמה" על מנת שהתושבים ייוודאו שמדובר בחיילים ולא במחבלים. באחד המקרים אלון התבלבל בסיסמה ותושבת מבוגרת פחדה לפתוח לו. הוא צעק לה מבעד לדלת "קוראים לי אלון, זה שם של ישראלי" וכך היא השתכנעה ופתחה את הדלת, והוא אכן ליווה אותה ושמר עליה עד שפונתה בבטחה. מספר חודשים אחר כך, כאשר הצוות של אלון נפגש עם חברי כפר עזה היא חיפשה אותו, אך התבשרה שנפל בקרב. היא סיפרה שדמותו נצורה בליבה לעד, כחייל יפה תואר שהציל את חייה.
כשבועיים מתחילת המלחמה, החל צה"ל בתמרון קרקעי ברצועת עזה. במהלך התמרון לחם אלון עם יחידתו בצפון הרצועה, מנהלים קרבות עזים מול עשרות מחבלים ומחסלים חוליות טרור רבות.
במהלך הלחימה בלט אלון כדמות מפתח בצוות, מנהיג, אך לא כזה שפועל עם רעש וצלצולים, אלא מנהיג שקט שאנשים פשוט הולכים אחריו. הייתה לו יכולת לסחוף אנשים ולהתנהל בצורה סדורה ומותאמת. היה חד כתער ונחוש בביצוע המשימות. מושא להערצה ועוגן עבור חבריו גם ברגעים הקשים.
עם התארכות הלחימה היחידה פעלה גם בלבנון וגם באזור דרום ומרכז רצועת עזה. אלון שהיה ותיק יותר מצוותו סיים תוך כדי המלחמה את שירותו הסדיר, אך הוא לא היה מוכן להשתחרר לפני חבריו לצוות וחתם חודשיים קבע. בסיומם השתחרר, אך המשיך מייד עם היחידה והצוות כמילואימניק.
ביום 1.2.2024 נכנסה היחידה ללחימה באזור חאן יונס שבמרכז הרצועה. שיר סיפרה על שיחת הטלפון האחרונה ביניהם, בה סיפר שחלק מהמילואימניקים כבר השתחררו. כששאלה אותו אם גם הוא במשתחררים ענה – "לא, מה פתאום, אני נשאר. אני עד הסוף עם הצוות, ואני אתן מעצמי עד שהצבא כבר לא יצטרך אותי".
ביום 11.2.2024 בעיצומו של יום לחימה קשה במיוחד, בשעות אחר הצהריים נורה טיל RPG אל עבר הבניין בו שהו אלון וצוותו. אלון מיד קפץ לכבות את השריפה שפרצה בחדר ולעזור לחלץ חבר ששהה בחדר ונפל עליו ארון. אז נורה טיל RPG נוסף אל עבר הבית, ממנו נהרגו הוא וחברו לצוות רב-סמל עדי אלדור.
רב-סמל אלון קליינמן נפל בקרב ביום ג' באדר א' תשפ"ד (11.2.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
ספד לו ארז: "אם לכל אחד יהיה קצת אלון בכיס, נהיה אנשים טובים יותר".
אוהביו הקימו עמותה בשם "מורשת אלון" המרכזת את פעילויות ההנצחה. באתר העמותה ניתן למצוא את סיפור חייו, תמונות, קטעי וידאו, ראיונות ומיזמים לזכרו תחת הכיתוב "רס"ל אלון קליינמן ז"ל שירת ביחידת מגלן ונפל בחאן יונס ב-11.2.24. אלון היה בן ואח דואג , בן זוג מסור וחבר אמיתי. לצערנו גילינו שהקלישאה נכונה ואלוהים באמת לוקח את הכי טובים. האמין בערכים של אהבת הארץ, רעות ואחדות".
בין פעילויות ההנצחה - אוהביו הקימו את "מצפה אלון" הממוקם בגבעת החרובים שם נהגו הוא ואחיו להתאמן. המצפה משמש מקום למפגש חברתי ואזור לאימון "צוות קליינמן" – מיזם לאימוני הכשרת כושר קרבי . הפוקדים את המצפה מוזמנים לקחת חלק ב"אתגר אלון" – אתגר ספורטיבי המשלב ריצה וטיפוס, כמחווה לאימונים שערך שם אלון לקראת גיוסו לצה"ל.
בני משפחתו ערכו אירוע שכונתי בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל בשם "שרים לזכרם" במהלכו הוזמנו תושבי השכונה להתכנסות יחד הכוללת שירה, סיפורים על אלון והקרנת תמונותיו.
קבוצת "עירוני נס ציונה" בה שיחק אלון בנעוריו ערכה משחק ראווה לזכרו בהשתתפות חברי ילדותו מקבוצת הכדורסל, חבריו לצוות במגלן וותיקי נבחרת ישראל. קבוצת הנוער של המועדון נקראה של שמו - קבוצת "עירוני אלון נס ציונה".
ההנצחה הכי משמעותית, כתבו בני המשפחה, היא להיות מאוחדים, ולפעול כדי להיות טובים יותר לחברינו ולסביבה שלנו. ובכך להפוך את המדינה האהובה שלנו למקום טוב יותר.