רס"ן רועי נגרי ז"ל

קורות חיים

בן מיכל ושמוליק. נולד ביום י"ז בסיוון תשנ"ה (14.6.1995) ברעננה. אח צעיר לגל; אח בוגר לגאיה.

נשוי לשי.

רועי, מגנט של אהבה ושמחת חיים, גדל והתחנך בעיר הולדתו. עובדת היותו מנהיג מלידה התבררה כבר בגיל שלוש, כשהילדים בגן דרשו לקבל בדיוק את אותו אוכל שהוא אכל. "יש מנהיגים שכופים את הנהגתם," כתב אחד מחבריו הקרובים, "ויש מנהיגים שפשוט מקבלים אותה. רועי היה מאלה שפשוט קיבלו אותה." לכל אורך לימודיו – בבית הספר היסודי "יחדיו", בחטיבת הביניים "רימון" ובבית הספר התיכון "אביב" – בלט בחוכמתו ובהישגיו, שימש עמוד תווך חברתי והיה אהוב על כולם. "חוד החנית" – כך הגדירו אותו המורים, ובני משפחתו הסבירו: "הוא פשוט היה טוב בהכול, ילד מלא שמחה ואנרגיות טובות שהפיץ אהבת חינם, הצטיין בכל דבר שנגע בו והיווה מודל לחיקוי לאחרים."

פעילות ספורטיבית ותחרותית עמדה במרכז חייו כילד וכנער. רועי נמנה עם תלמידי כיתת הכדורעף הראשונה ברעננה, תרם לעלייתו של תיכון "אביב" לליגת העל של בתי הספר בענף זה וסלל את הדרך בכיתות הספורט בעיר לרבים וטובים שבאו אחריו. מלבד כדורעף וכדורעף חופים, התאמן בריצה והיה אלוף בבאולינג.

אהבתו לקבוצת "מכבי חיפה" בכדורגל החלה בגיל צעיר, והתעצמה עם השנים. אביו, אוהד "מכבי נתניה", סיפר כי כשלקח את רועי בפעם הראשונה לאצטדיון "הקופסה" שבנתניה – מגרשה הביתי של קבוצתו – למשחק בין ה"יהלומים" ל"ירוקים", רועי בן העשר הגיע כבר מוכן, מלא התלהבות מ"מכבי חיפה" של אותן שנים. מאז, נשאר ירוק ונאמן לקבוצה והפך לדמות מוכרת ב"יציע הצפוני" – ארגון האוהדים הרשמי.

רועי הכריזמטי, עם האנרגיות הסוחפות, החיוך הרחב והלב הענק, עמד תמיד במרכז העניינים, וביתו שימש אבן שואבת לאין-ספור חוויות, מפגשים והתרחשויות חברתיות. "רועי תמיד עזר, דאג, ותמיד חשב איך לעשות את העולם הזה מקום טוב יותר," כתבה שני, מקבוצת החברים הקרובה שהלכה יחד מאז גן הילדים. "הוא אסף חברויות מכל סיטואציה ומכל כיוון," סיפרה אחותו גל, "תמיד התעניין בכולם ושימש הדבק המאחד. במשפחה הוא היה סופר דומיננטי, והרעיף על כולנו כל כך הרבה אור, אהבה ושמחה."

את לימודיו התיכוניים סיים בהצטיינות. לקראת גיוסו, עבר מבדקים ומיונים ליחידות מובחרות, וצלח את הגיבוש ליחידת העילית לוט"ר (לוחמה בטרור) – המוכשרת כיחידת קומנדו.

עם גיוסו לצה"ל, ביולי 2013, הוצב בחיל הרגלים והחל את מסלול הכשרת הלוחם הממושך והמאתגר בבית הספר ללוחמה בטרור שבחטיבת "המרום – פתרונות מבצעיים". את המסלול סיים בהצטיינות, ויצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). כהרגלו, התבלט ביכולות ההובלה וההנהגה והפך לדמות נערצת ביחידה. "המנהיגות שלך בלטה בכל דבר," כתב אביחי, "ידעת להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון. איזו אינטליגנציה, יחסי אנוש, חדות, אחריות ודוגמה אישית."

לאחר שחינך דור חדש של לוחמים בטירונות, יצא לקורס קצינים שבסיומו שב לפלגה המבצעית כמפק"ץ (מפקד צוות), והקים את "צוות נגרי" – צוות לוחמים שהפך למותג ולמשפחה. "כשרועי פיקד עלינו," סיפר רון, "הוא ידע במה כל אחד טוב עוד לפני שהאדם עצמו ידע מה החוזקות שלו, וידע לקחת את זה צעד אחד קדימה." לכל אורך שירותו, לרבות שנתיים במסגרת צבא הקבע, גילה הצטיינות ושימש דוגמה ומופת ללוחמים ולמפקדים. "רועי קורץ מחומר המנהיגים מלידה," כתב מתן, "כזה שהולכים אחריו לא מכוח הסמכות, אלא מכוח הדוגמה האישית. כזה שרואה את כולם, אוהב אדם באשר הוא אדם."

לאחר שחרורו מצה"ל, יצא לטיול הגדול וחווה את נופיה המרהיבים של דרום אמריקה. "צחקנו עליך שניסו לשדוד אותך בחוף עם אקדח גומי," כתבו החברים, "אבל גם שם היה אפשר להבחין כמה דאגת למי שמסביבך ופחות לעצמך."

עם שובו נרשם ללימודי מדעי המחשב וניהול באוניברסיטת תל אביב, וכמי שכל חייו חתר למצוינות ולנתינה, נענה להצעה לכהן בהתנדבות כמנכ"ל עמותת הלוט"ר – ארגון יוצאי ובוגרי היחידה לדורותיה – אף שידע כי הוא ניצב בפני לימודים תובעניים במיוחד. יחד עם שותפו ל"צמד הברזל" ביחידה, שמינה כיד ימינו, התמסר לפעילות בעמותה, יזם וקידם תוכניות רבות למען הקהילה, ליווי שוטף של חיילים בודדים וקשר עם משפחות שכולות. הוא התגאה במיוחד בפרויקט "ממדריכי לחימה למדריכים לחיים" שבמסגרתו ליוו הלוט"רים בני נוער בסיכון והניעו אותם להתפתחות אישית ולשירות משמעותי בצה"ל. במקביל, ובד בבד עם לימודיו, החל לעבוד בחברת הסטארטאפ "סאלטו – פתרונות צמיחה לעסקים" שהפכה לביתו המקצועי.

בגיל עשרים וחמש זכה רועי למצוא את שביקשה נפשו, ובשנותיו האחרונות חלק את חייו עם שי – קרן השמש שלו ובחירת ליבו. רועי ושי היו זוג מהאגדות, והלו"ז הצפוף שארגן להם, שכלל טיולים, חברים ומשפחה, ספורט ואקסטרים, היה רק קמצוץ מכל מה שתכנן לחוות איתה ביחד. "נסענו ליוון, לסיני, לפאפוס," כתבה שי, "חגגנו, בילינו, דיברנו שעות על גבי שעות ולא עזבנו אחד את השנייה לרגע. אתגרת אותי בכל פעם מחדש. לקחת אותי לטרק בפעם הראשונה שלי וגרמת לי לרצות לארגן טרק נוסף; עשינו מסלולים בסקי שלא חשבתי שאצליח; לקחת אותי עם המזרן המתנפח לעשות שנורקלים ולראות דגים למרות שאני מפחדת מהם, וכל הזמן ראיתי בעיניים שלך כמה אתה גאה בי על כל הדברים הקטנים."

ב-23 באוגוסט 2023, לאחר שלוש שנות זוגיות, על רקע השיר "קרן שמש" של בניה ברבי – השיר "שלהם" – נישאו רועי ושי, עטופים באהבה אין-סופית של המשפחה והחברים, וחגגו את החיבור העוצמתי שביניהם באירוע מרגש ובלתי נשכח שנמשך עמוק לתוך הלילה והוכתר בפי הנוכחים כ"חתונת השנה". הרב שי פירון, שחיתנם, העיד: "חיתנתי מאות רבות של זוגות, אבל אהבה כמו של שי ורועי לא רואים." הם טסו לירח דבש ורקמו תוכניות לעתיד ורוד. את לימודיו באוניברסיטה סיים רועי בהצטיינות, אך לטקס הענקת התואר לא זכה להגיע.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר, כשהחלו האזעקות, נכנסו רועי ושי לבית אחותו הסמוך לביתם, ומשם החל לנהל את החמ"ל. הטלפונים לא חדלו לצלצל, ומשהבין את גודל האירוע, הקפיץ את עצמו ואת "צוות נגרי" למילואים. "בשביל זה התאמנו," אמר, ונפרד משי במילות אהבה כשבעיניו לחלוחית.

הפלגה המבצעית של לוט״ר במילואים הייתה מהכוחות הראשונים שירדו לעוטף, ובהגיעם לאזור התפצלו. רועי המשיך עם צוותו ועם צוות נוסף לקיבוץ בארי, יחד עם מפקד היחידה ועם המ"פ. מה שפגשו עיניו לא הותיר ספק בהבנתו שכאן נלחמים על הבית. "אנחנו לא מישירים מבט לגופות, חיילים כאזרחים," תדרך את לוחמיו, "אנחנו כאן כדי להציל אזרחים, את עמנו שלנו." במקצועיות, בנחישות ובאומץ לב הוביל את לוחמיו בית אחר בית בשכונת "הכרם" שבמערב הקיבוץ, לטהרם ממחבלים ולהציל בני ערובה. "רועי כמו רועי," העידו חייליו, "חתר ראשון למגע תוך מתן דוגמה אישית, היה הראשון בכל פתח ובכל איתור, הציל חיים ונלחם כמו אריה." לכל אורך היום, כשסביבו מתנהלים קרבות עזים, שמר על קור רוח. "באחד הבתים," סיפרה אימו, "לאחר שחילץ אב ובנו שהסתתרו בחדר הממוגן, הוא היה מספיק מפוקס כדי לשכנע את האב לכסות את עיני הילד כשהם יוצאים החוצה, כדי שלא יראה את הזוועות."

בשעה 20:23 שלח רועי לשי את הודעת הוואטסאפ האחרונה, שבה כתב לה שהוא אוהב אותה. סביב השעה 23:00, באחד מבתי הקיבוץ, משהבין כי הם עומדים בפני היתקלות קשה, הדף את צוותו לאחור, והסתער פנימה כשהוא מגן בגופו על לוחמיו. בקרב גבורה זה, שבו הציל חיי רבים, מסר את נפשו ונפל.

סרן רועי נגרי נפל בקרב בקיבוץ בארי ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הניח אחריו אישה, הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.

ספדה לו שי, רעייתו: "רועי שלי, רק לפני חודש וחצי הקראתי לך נדרים מתחת לחופה. הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים בוהקות מלאות באושר, שמחה והתרגשות. הבטחנו שזה יהיה לכל החיים ושתמיד נהיה ביחד, לא משנה מה. עבר מאז כל כך קצת זמן, שאפילו לא הספקתי להתרגל לקרוא לך בעלי. אני רוצה לומר לך תודה. קיבלתי את הזכות להיות לצידך שלוש שנים שהרגישו הרבה יותר. לימדת אותי כל כך הרבה – על החיים, איך לראות את הדברים בצורה חיובית, ואיך לראות את הצד השני של המטבע. הסתכלתי בהערצה על מי שאתה ועל איך שאתה חי את החיים. גם בעומס הכי מטורף הספקת לפנות זמן לכל מי שהיה צריך, להיות חבר טוב, לדאוג לכולם יותר מלעצמך, לרצות להגיע הכי רחוק שאפשר. סיימת את החיים שלך בגבורה ובאומץ שאופייני רק לך. אני אוהבת אותך הכי שבעולם."

במהלך הספדו של אביו שמוליק, האב שאל: "אם רועי היה יודע שזה מה שיקרה בכניסתו אל הבית, האם הוא בכל זאת היה נכנס?" בתגובה, צעקו כל חברי הצוות כאיש אחד – ״נכנס!!״

ספד לרועי הרב שי פירון: "רועי היה קסם מהלך, איש של טוב, מנהיג מלידה. הוא לא הסתער רק על אויבים, הוא הסתער על כל פינה חשוכה, הושיט יד לכל נזקק. רועי, שכל חייו חצב בארות של טוב ונתינה, נפל בקיבוץ בארי."

כתבה חברת המשפחה: "רועי היה החבר שתמיד רצית אותו לצידך, האדם עם החיוך הרחב, המצחיק, החכם והמוכשר, הלוחם הכי טוב והאדם עם הלב הכי טהור. זכיתי להכיר את רועי ואת טוב הלב שלו. רועי הוא גיבור עליו יספרו בדורות ההמשך, על האדם שהיה ועל האובדן של כולם. תודה, רועי, שזכיתי להכיר אותך."

כתב מתן, חבר הצוות: "הרבה קרה פה בחודש האחרון, נגרי. ... בכל יום שאני קם אני מנסה להיות בדיוק כמו שאתה היית, מנסה לעשות כמה שיותר דברים כמו שאתה עשית, מנסה לשמח את כולם, כמו שאתה שימחת... תודה על כל השיעורים שלימדת אותי ועל האוזן הקשבת, תודה על זה שהיית דמות אב בשבילי. אוהב אותך המון."

סיפור הגבורה של רועי סוקר בהרחבה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות. "כשאומרים על אנשים שהם מעוררי השראה," סיפרה אימו בריאיון, "אצל רועי זה היה הלכה למעשה, מעבר לנוכחות ולמנהיגות האותנטית והפנימית שלו שצמחה מתוך הליבה והערכים שכל כך האמין בהם. ההשראה שלו השפיעה באופן מעשי על כל כך הרבה אנשים שסבבו אותו ועל מהלכים שעשו בחייהם בגלל מי שהיה."

במהלך ימי ה"שלושים", נולדה אחייניתו אורי, שהביאה איתה הרבה אור וחיים.

ב-1 באפריל 2024, בטקס סיום התואר הראשון, הוענקה לבני משפחתו של רועי תעודת הצטיינות דקאנית מטעם אוניברסיטת תל אביב על הישגיו הראויים להערכה במדעי המחשב. כתב אביו: "בחיים להיוולד עם יכולות של גיבור-על, זה נחמד. ליצור ערך, להשפיע ולתרום מעצמך, מתוכך לכלל – זו גדלות. גאים בך עד כלות הנשימה!"

פעולות הנצחה רבות נעשו לזכרו של רועי. בערב יום הזיכרון תשפ"ד העניקה אוניברסיטת תל אביב מלגה על שמו. באותו יום נחנך בבית עמותת הלוט"ר חדר ההנצחה והמורשת לזכרם של חללי היחידה, חדר שרועי היה שותף להקמתו. עמותת הלוט"ר החליטה להנציחו בתוכנית מנטורינג ומנהיגות על שמו, שבמסגרתה עוברים בוגרי היחידה תהליך עם מנטורים מהעולם העסקי ומעולם ההתפתחות האישית. התוכנית הושקה במאי 2024, בחסות חברת "סאלטו".

רועי הונצח במגוון אירועים מעולם הספורט, שהיה חלק בלתי נפרד מחייו. ב-19 באפריל 2024 הקדישו לו חברי "צוות נגרי" את אחד המקצים במרוץ הלילה של תל אביב. לאחר המרוץ שתו החברים את הבירה "28 צחוקים" שהופקה לזכרו, שעיצבה ענבל וייס, סטודנטית במכללת "שנקר הנדסאים". חבריו רצו לזכרו גם במרוץ הרצליה, שנערך ב-4 במאי 2024. עיריית הרצליה יזמה הפנינג כדורעף חופים לזכרו, בחוף אכדיה, ביוני 2024.

"חוות מזור" – להקת הבית של היציע הצפוני של מועדון "מכבי חיפה" ערכה הופעת מחווה לאוהדי הקבוצה שנפלו במלחמה ובהם רועי. עמותת היציע הצפוני, בשיתוף עם ארגון האוהדים, ציירה גרפיטי לזכרו והכינה מזכרת אישית המבוססת על הציור. חברי מועדון "מכבי חיפה" ערכו סרטון המאיר את דמותו.

אוהביו של רועי הקימו אתר אינטרנט לזכרו, ובו תמונות רבות, סרטונים, סיפורים ועדכונים על פעולות הנצחה. כתבה אחותו גל: "אחי הקטן, קרן של אור ואושר עם החיוך הענק שלא נמחק, הזרימה על הכול, תמיד. כל כך אהבנו לבלות יחד. היית אח שלי, אבל מעל הכול היית חבר כל כך טוב שלי. האתר שבנינו מאגד בתוכו רגעים קטנים של חוויות של כולנו איתך ומאפשר גם למי שלא זכה להכיר אותך לקבל טעימה מהאדם האדיר שאתה."

רומי פלג ורום סופרבסקי ("RONNY") כתבו והפיקו את השיר "רועי" המספר את סיפור אהבתם של רועי ושי שנגדע באיבו. משפחתו וחבריו ל"צוות נגרי" קעקעו על זרועם מצפן, המסמל את היותו מצפן ערכי ומכוון דרך, וממשיכים לשקוד על הנצחתו ברוח דמותו המיוחדת ומורשתו.