קורות חיים
בנם של אמיליה וויטלי-חיים. נולד ביום ה' באייר תשס"ב (17.4.2002) בירושלים.
יובל גדל בירושלים והיה תינוק מתוק ורגוע, זהוב שיער וכחול עיניים. בהיותו בן שנתיים יצאה משפחתו לשליחות במדינות בלטיות ולאחר מכן ברוסיה, במסגרת עבודתו של האב כראש הנציגות של הסוכנות היהודית. יובל התחנך בגן ילדים, רכש חברים והיה ילד שמח, חייכן ומאיר פנים לכולם.
בשנת 2009, כשהיה בן שבע , המשפחה חזרה ארצה. יובל ואחותו הגדולה אתל הגיעו לקיבוץ כפר מנחם שבשפלה. הוא השתלב בקיבוץ מבחינה חברתית , ונהנה מהפעילויות המשותפות. היה נער חכם וחזק, הגון ורגיש, קשור מאוד לאימו ולאחותו. הוא ואחותו הגדולה עזרו זה לזו בכל עת, והקשר ביניהם היה עמוק ומיוחד.
יובל היה תמיד מוקף חברים, ובולט באישיותו הקורנת ובשמחת החיים שלו. אהב להאזין למוזיקה, לרקוד ולבלות במסיבות.
בגיל חמש-עשרה החל לעבוד בסניף "מקדונלדס" בסופי שבוע. עם הזמן זיהו מנהליו נער אחראי במיוחד, נבון מאוד ובעל יכולות ניהול גבוהות, וכשלמד בכיתה י"ב מינו אותו לסגן מנהל הסניף. לא זו בלבד, הוצע לו לעבור הכשרה ולהשתלב בדרג הניהולי של החברה עם סיום שירותו הצבאי.
למד בתיכון "צפית" בכפר מנחם. לקראת בחינות הבגרות הגביר השקעתו בלימודים וסיים את לימודיו בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה.
כדי להגשים את חלומו ולשרת כלוחם בחיל השריון, התאמן במהלך התיכון על חיטוב וחיזוק של גופו בעזרתו של מאמן כושר שליווה אותו בתהליך. יובל נמשך לקרבות הגבורה המפורסמים של גדוד 77 בפיקודו של אביגדור קהלני, ובראשם קרב עמק הבכא מול הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים, ושם לו למטרה לשרת בגדוד זה.
ב-30.11.2020 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל השריון. שירת בגדוד 77 ("עוז") של חטיבה 7, עוצבת "סער מגולן", אותו גדוד שאליו שאף להגיע. עבר הכשרה של שמונה חודשים בבית הספר לשריון במחנה שיזפון לתפקיד טען טנק מרכבה סימן 4, ושובץ בפלוגת "מלכות חרמון". במהלך השירות התמודד עם אתגרים מגוונים שניצבו בפניו. היה חדור מטרה להצטיין, נחוש לגבור על כל מכשול, וביצע את המשימות שהוטלו עליו בהצלחה רבה. גם בצבא מצא חברים קרובים, והיה אהוב ומוערך על כולם, חיילים ומפקדים כאחד.
באוגוסט 2022 עבר לשרת בחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) של מפקד הגדוד, והתמנה לאחראי הקשר. הוצב במוצב יפתח ליד זיקים, כקילומטר מהגבול עם רצועת עזה. מפקדיו ציינו כי בלט מהרגע הראשון בנכונותו לצאת לכל משימה, בגישתו החיובית, ברצון לסייע ובמסירותו לתפקיד. כמו כן הדגישו כי היה יסודי ובוגר, ידע להחליט החלטות נבונות ולפעול באופן עצמאי. בשלב מסוים הביע רצון לחזור לפלוגה כדי "להרגיש טנקים וחבר'ה", כדבריו, אבל מפקדיו מנעו זאת ממנו באומרם, "אין סיכוי שאנחנו מוותרים על יובל". תפקודו היה חיוני בחפ"ק, נוכחותו נחוצה, והם הרגישו שלערך המוסף הגלום בו אין תחליף.
ב-2023 התיידד עם רוני, סמלת מבצעים במוצב , ועד מהרה הפכה החברות ביניהם לזוגיות. רוני סיפרה שהתאהבה ביכולת של יובל לראות את הטוב בכל דבר, בגישה האופטימית וברוגע שהקרין. "כשהיה לי קשה, הוא היה אומר, 'רוני, תנשמי, הכול בסדר, הכול לטובה'. החיבוקים איתו היו מקום לברוח אליו ", אמרה. "אם הייתה לי משמרת מבאסת, לא הייתי צריכה לדבר על זה. רק חיבוק מיובל, ואני בסדר".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראליםוהחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת שהה יובל בבסיס בתורנות סוף שבוע. זמן קצר קודם לכן הוא חתם לשירות קבע קצר לבקשת המג"ד, והתכנון שלו היה לצאת לחודש חופש ב-17 באוקטובר ואז לחזור לשירות קבע בן ארבעה חודשים.
עם הישמע האזעקות ומתקפת הטילים, התעורר משינה לאחר משמרת. כמו שאר החיילים הצטופף במיגונית, שם פגש את רוני חברתו, שאף היא הייתה בתורנות. הם הספיקו להצטלם יחד ונראו מחויכים ורגועים. כעבור עשרים דקות החליטה רוני ללכת לחמ"ל, ויובל, שתמיד דאג לה, הבחין שהיא יחפה וחשש שתיפצע, ולכן נתן לה את הכפכפים שלו. זו הייתה הפעם האחרונה שנפגשו.
כמה דקות לאחר מכן נשמעו ממרחק קולות ירי, ובעקבות זאת הוזעקה תגבורת לעמדת הש"ג. בשער שמרה מש"קית ת"ש של הגדוד, שהתריעה כי חוליות מחבלים מתקרבות לעברה, ואף הורתה לחיילי המוצב להיכנס למיגונית.
יובל לא היסס לרגע. בפיג'מה, יחף, נשקו האישי בידו, רץ אל שער המחנה כדי למנוע מהמחבלים לחדור אליו. הוא נלחם באומץ ובחירוף נפש, חיסל מחבלים, סייע בהדיפת המתקפה והציל את חיי חבריו, עד שנפצע פצעים אנושים. חובשים מהגדוד טיפלו בו והתכוונו לפנותו לבית החולים ברזילי באשקלון, אך בדרך לשם מת מפצעיו.
עימו נפלו חיילים נוספים שהשתתפו בקרב. בזכות גבורתם וחתירתם למגע, נבלמה כניסת המחבלים למוצב ושאר יושביו ניצלו.
סמל ראשון יובל בן יעקב נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר מנחם. הותיר משפחה.
כתב אביו חיים -ויטלי: " בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, ביום הראשון למלחמה, נפל בני, סמ"ר יובל בן-יעקב ז"ל, תוך קרב הגנה הרואי על ארצנו. יובל התגייס לצה"ל אף על פי שעבר ניתוח לב פתוח בגיל צעיר, שירותו הצבאי היה משמעותי והיה אמור להסתיים רשמית ב-18 באוקטובר 2023. הוא היה רק בן 21 וכל חייו היו לפניו. יהיה זכרו של יובל ברוך ויישאר בליבנו צעיר לנצח".
כתב דוד רומן: "לנצח תישאר בליבנו השבור. תמשיך לחייך בזיכרוננו, בתקוותנו לעתיד טוב יותר ובאמונתנו בצדקת הדרך. אוהבים וכואבים, סבתא, אימא, אחותך, דוד רומיק, ליליה, ניר ואיתן".
ספדה רוני, זוגתו של יובל: "בחצי השנה האחרונה היית הבן אדם הכי קרוב אליי, השותף שלי, החבר שאני מספרת לו הכול, החבר שאני מתאהבת בו, ורוצה להיות רק איתו והכי קרוב שאפשר . תודה עליך, נסיך שלי. תודה שזכיתי לחוות את האהבה שלך הכי טוב שאפשר, תודה שתמיד היית בשבילי, תודה שבחרת בי להיות שלך, ותודה שהגנת עליי עד הרגע האחרון. אתה שלי ואני שלך לכל החיים . מתגעגעת אליך כל כך , והלב פשוט מסרב להאמין שאתה לא פה. אני יודעת שאתה מרחף מעליי כל היום , ושומר עליי . תודה , אהבה שלי, אני יודעת שניפגש שוב . אני מחכה ליום הזה".
ספד לו אופק, חברו לכיתה: "יובל היקר, כשגיליתי שנהרגת בשבת 7.10, הייתי בהלם. לא תיארתי לעצמי שמשהו יפגע בך, בטוב הלב שלך, גם לא כדור של מחבלים. אני וכל שאר החברים שלך מהשכבה תמיד נזכור אותך כפי שהיית, הילד המקסים והאדיב שתמיד עזר לכל מי שביקש, ונתן לכולנו בבית הספר אהבה בלי לחכות לתמורה. נוח על משכבך בשלום".
כתב דור, סגן מפקד הגדוד: "קורות נפילתך אינם מפתיעים את הסובבים אותך, את מי שמכירים אותך לעומק. כמו בכל הקפצה שקפצנו בתעסוקות, תמיד היית מגיע ראשון (על אף שהחדר שלי היה קרוב יותר), האוטו כבר מונע, ואתה מוכן לצאת לדרך. כך גם באותו בוקר, הגנת על חבריך בגופך ומתוך ההבנה שאתם תחת התקפה. יצאת להסתער עם נשק, ללא ציוד וללא פחד ...
יובל, תודה לך על שהיית שם לצידי, ללמד אותי על הטנק ועל הרחפן. תודה שעזרת לי להיות מפקד טוב יותר והורדת לי כמה דאגות מהראש. תודה על פלייליסט מזרחי כבד , על שיחות מרתקות ברומו של עולם וגם שיחות שטות. תודה על שדאגת לי ולמג"ד באופן אישי, אפשרת לנו לשים את הראש בבטחה ולדעת שנגיע ליעדנו בשלום. תודה שאפילו מבלי שנבקש, הלכת וקנית מדי פעם מנת שווארמה גם לנו, כי ראית שלא אכלנו כל היום. לא הרבה פקודים יודעים לראות את מפקדיהם, ובטח שלא לדאוג להם. היית מיוחד, והיחסים בינינו היו יותר משל מפקד ופקוד. יובל יקירי, לנצח תהיה בליבי בכל מקום אשר אלך. אני אוהב אותך. נוח על משכבך, גיבור".
כתב אבי: "בזכות מעשיך ההרואיים, ומעשי חבריך האחרים, ניצלו חיי בתי התצפיתנית וחיי חברותיה. לעולם לא נשכח את גבורתך, אח יקר".