רס"ל אמיר אמירון פישר ז"ל

קורות חיים

בנם של סיגל ושרון. נולד ביום כ"ז באלול תשס"א (14.9.2001) בנס ציונה. אח לאור.

אמיר (אמירון בפי הוריו) היה ילד מצחיק ושובב עם חיוך כובש. ניחן בחוש הומור שנון וביכולת חיקוי של אנשים, מצבים וקטעים מסרטים. רגיש, אכפתי ואוהב. בלט בדאגתו לאחרים ונתן לכל אחד את התחושה שהוא החבר הכי טוב שלו. היה אופטימי וידע להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. אהב לבלות בים ובהופעות, לרקוד ולטייל.

גדל בעיר הולדתו, נס ציונה, עד שהיה בן שש, אז עברה משפחתו לרומניה, ולאחר שלוש שנים לגאנה שבמערב אפריקה. בגאנה למד בבית ספר אמריקאי עם ילדים מהעולם כולו. אהבתו הגדולה הייתה משחק הכדורגל. הוא היה שחקן פעיל בקבוצות בגאנה, וחלומו הגדול היה להיות שחקן מקצועי. בכיתה י"ב עמד להגשים את חלומו. הוא מצא סוכן ובעזרתו הגיע לפראג, שם שיחק עשרה חודשים בקבוצת הנוער של מועדון "בוהמיינס", והיה על סף חתימת חוזה בקבוצה מהליגה הצ'כית.

באותה התקופה, במסיבת בית אצל חברים בישראל, הכיר את ליאור. הם הפכו לבני זוג ומאז היו בלתי נפרדים. דרך ליאור אמיר הכיר חברים ישראלים. מהם שמע על הצבא והחליט לוותר באופן זמני על חלום הכדורגל ולחזור לישראל ולהתגייס. על כך אמר: "אני עוד אסגור חשבון עם הכדורגל, לא סיימתי עם זה". בסוף פברואר 2020 חזר לישראל במסגרת גרעין "צבר" של הצופים, ויחד עם הגרעין עבר את כל השלבים בדרכו לגיוס – צו ראשון, אולפן ללימודי עברית ואימונים לגיבושים. במסגרת הגרעין שובץ בקיבוץ ניר יצחק שבעוטף עזה.

ביום 3.12.2020 התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחיל רגלים. הוא שירת למעלה משנה ביחידת "שלדג", ולאחריה התנדב לשרת ביחידת "דובדבן". הצוות שאליו הגיע, צוות 40, כבר היה באמצע מסלול ומגובש, אך למרות זאת אמיר התחבר אליהם מהר מאוד וזכה לכינוי החיבה "פיש". תקופת השירות ביחידה הייתה המאושרת בחייו, והחברים לצוות היו לו כאחים. הוא אהב את התפקיד וראה ביחידה את מרכז חייו. משום כך סירב לממש את זכויותיו כחייל בודד ולקבל חופשות ארוכות, וגם החליט להמשיך ולשרת כלוחם בקבע.

גם ביחידה המשיך לדאוג לכולם והיה "הדלק של החבורה". הוא היה "החייל הבודד הכי לא בודד", אהוב מאוד על כולם ומוקף אנשים כל הזמן.

אמיר היה אמור להשתחרר בחודש אפריל 2024 וכבר תכנן את עתידו. הוא רצה לטייל בתאילנד ובדרום אמריקה, ללמוד מנהל עסקים ולמסד את הקשר עם ליאור.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

רוב פעילותו של אמיר בשירות הצבאי הייתה ביהודה ושומרון, ובאותה שבת שהה בבסיס ליד ירושלים. בשעה שמונה בבוקר התקשר לליאור ועדכן אותה שהם מוקפצים לדרום. הוא גם הספיק לדבר עם אימו ולעדכן שהכול בסדר. אמיר והצוות הגיעו בשעה תשע וחצי לקיבוץ כפר עזה. בכניסה לקיבוץ הם נתקלו במחבלים והצליחו לפגוע בהם, ולאחר מכן החלו לעבור בין הבתים ולטהר אותם. הם הספיקו לעבור בשלושה בתים, אך בדרך לבית הרביעי נתקלו במארב של מחבלים. אמיר נפגע מהאש ונהרג במקום.

רב-סמל אמיר (אמירון) פישר נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023), בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים ואחות.

ספדה לו בת זוגו ליאור: "בן אדם שיש לו הכול מהכול ... אין הרבה אנשים שיש להם את כל החבילה. ולאמיר יש, את כל החבילה. יש לו את הלב הכי טהור, הוא רגיש, אכפתי, חכם ואוהב, הוא לא מתעצבן ברצינות והכי אופטימי. מצד שני גם גבר אמיתי, שעושה שטויות עם חברים, קלאמזי אמיץ, אבל עם כל זה, איכשהו פרנואיד ... הוא היה בן אדם שכולו טוב, ובאמת אלוהים לוקח את הטובים ביותר. תשמור עלינו מלמעלה מלאך שלנו, נמשיך להנציח אותך ולספר את הסיפור שלך שכוווולם יכירו אותך! חיים שלנו, גיבור ישראל".

בעקבות נפילתו החליטו הוריו לעזוב את גאנה ולחזור לגור בישראל באופן קבוע. מאז הם פועלים יחד עם חבריו ובני המשפחה להנצחת זכרו.

לזכרו של אמיר עוצבו מדבקות שחבריו מדביקים במרחב הציבורי בישראל ובעולם. על המדבקות כתובים משפטים המייצגים אותו: "תעוף הכי רחוק שאתה יכול"; "תרקוד כאילו העולם שר בשבילך"; "אתה תמיד תהיה מלך העולם, תמיד עם החיוך הכי מושלם".

לאמיר היו שישה קעקועים המסמלים את הקרבה והקשר למשפחה ואת חייו. את הקעקוע הראשון חרט בגיל שש-עשרה. היה זה קעקוע של פאזל המורכב מארבעה חלקים, כל חלק מייצג אחד מבני משפחתו. חלומו היה להוסיף לאחר השחרור מצה"ל חלק חמישי שיישא את מספר הצוות של היחידה. שלושה חודשים לאחר נפילתו קעקעו חבריו בגופם את חלק הפאזל החסר שהוא לא הספיק לקעקע.

כדי להנציח את זכרו פנתה המשפחה לאתר "טרמינל איקס" בבקשה להשיק קולקציית חולצות שעליהן מודפסים הקעקועים של אמיר במיקומים שהיו על גופו. החולצות, שעוצבו לזכרו בשיתוף משפחתו וחבריו, משמשות סמל לזכרו ולדמותו ומעבירות מסרים של אהבה ואחווה. ההכנסות ממכירת החולצות ייתרמו לעמותה שתיבחר על ידי המשפחה.

ב-13 בספטמבר 2024, יום לפני יום הולדתו העשרים ושלושה, נערך במגרש הכדורגל שבספורטק רעננה טורניר כדורגל לזכרו. מאות חברים, לוחמים ובני משפחה הגיעו לטורניר שבו השתתפו ארבע-עשרה קבוצות. השחקנים לבשו חולצה עם המספר 10 והשם FISHER. המשפחה והחברים יהפכו את הטורניר למסורת, שתצוין ביום הולדתו של אמיר בכל שנה.

לזכרו של אמיר הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, שנקרא "זוכרים את אמיר פישר" (remember_amir_fisher).