נפתלי שלומוביץ (תבורי) ז"ל

קורות חיים

בן יהודית ושמואל, נולד ביום א' דראש השנה תר"ץ (5.10.1929) בירושלים למשפחת פועלים. בילדותו התחנך בכפר הילדים שפיה, משם עבר לחברת-הנוער בתל יוסף ובשנת הלימודים האחרונה חזר אל אימו, לעזור לה בכלכלת ביתה.

נפתלי עבד בבניין ובבית-חרושת. שתיים אהב בחייו: את אימו ואת המולדת. ובבוא השעה, והמולדת קראה לו, גברה אהבתו למולדת על אהבתו לאמו.

עבר לעין השופט, שם היה רועה צאן, אך עזב את העבודה כדי להיות נכון לפעולות של הפלמ"ח.

באחד המכתבים לאימו כתב: "התעודדי, עורי ושמחי בבניך אשר אחד הלך לנשק והשני למשק" (אחיו שירת בצבא הבריטי במלחמת-העולם השנייה ואילו הוא היה בהכשרה המגויסת של הפלמ"ח). מפקדו כתב עליו כי הצטיין בחוסנו, באומץ-רוחו ובחדוות החיים שבו. נפתלי הפליא לנגן במפוחית-פה ולא אחת הפיג את מצב-הרוח הקשה של החבר'ה בצלילי נגינתו.

התגייס לגדוד הרביעי של הפלמ"ח. השתתף בפעולות-המאבק השונות, כגון הוצאת הנשק ממחנה-הצבא הבריטי בתל ליטווינסקי. השתתף בהתקפה על כפר המרצחים יאזור בדרך יפו-ירושלים, לאחר נפילת שבעת הנוטרים בכפר.

ביום כ"ה בשבט תש"ח (5.2.1948) נשלח על-ידי הפלמ"ח מעין השופט לנמל חיפה, כדי להוציא משם טרקטור שנטמן בו משלוח נשק בלתי-לגלי. בגלל הלשנת הערבים עוכב הטרקטור על-ידי האנגלים. ברגע שהשוטר האנגלי פנה הצדה ניסה נפתלי להתרחק עם הטרקטור כדי להציל את הנשק היקר שהיה כה חשוב אז להגנת היישוב, אך האנגלי ירה בו והרגו בדם קר. לקריאת העידוד של חבריו, שלא יכלו לגשת אליו עוד הספיק לענות: "אין דבר, יהיה טוב" - ומת. האנגלי הוריד ממנו את שעונו ואת נעליו. נקבר בנחלת יצחק. ביום כ"ה באלול תשי"ד (23.9.1954) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי במקום.