סרן אבישי לוי ז"ל

קורות חיים

נולד ב-17/1/70 כשי למשפחת לוי ונקרא על כן אבישי. אח לאורלי ולחגית, בן ליהודית ולמשה.

גדל ברמת אביב, הדריך בצופים בשבט "אביב", ספורטאי ושחקן מצטיין, סיים לימודיו בהצטיינות בבית ספר תיכון אליאנס. כדברי חבר מבית ספרו: "אם אבישי היה חבר שלך, ידעת בבטחה שלא חשוב מה יקרה תמיד הוא יהיה שם לצדך. זה אולי נשמע בנאלי, שחוק ונדוש, אבל אצלו יותר מכל, החברות היתה ערך קדוש. הוא היה אחד שנותן בלי לדרוש תמורה. אחד שמעניק בלי לבקש אף פעם דבר בחזרה. זה היה תמיד ברור אצלו, שהוא חושב מה הוא יכול לעשות בשבילך, ולא מה אתה יכול לעשות בשבילו. אבישי לא שמע על זה שפינות אפשר לעגל, שום דבר לא היה ישר כמוהו, אפילו לא סרגל, גם כשנתן הבטחה שלא היתה קלה, ידעת שיעמוד בה, כי מילה שלו היא מילה. לא היו אצלו העמדות פנים ולא קיצורי דרך, הכול היה אצלו בדוק, אף פעם לא בערך. הוא היה מאותם בודדים, שמאמינים להם בעיניים עצומות, כי פשוט כתוב להם על המצח, שהם לא יודעים לרמות".

אבישי חלם כל חייו להיות טייס, כבר כאשר בנה מטוסים מנייר בילדותו. התגייס לקורס טייס בשנת 1988 וסיים כבוגר קורס טייס מס' 122 במגמת מסוקי סער. שרת בטייסת 125 ומלא תפקיד במחלקת מבצעים.

נשא לאישה את אהובת נעוריו, ענבל, בשנת 1994. יחד עברו לגור בשיכון המשפחות בתל-נוף, בו שרת בטייסת היסעורים 118, ובתם עמית נולדה כעבור שנתיים.

בטייסת מילא תפקיד של קצין הדרכה. לאחר כשנתיים בטייסת עבר להדריך בבית-ספר לטיסה.

מספרים עליו חניכיו: "אבישי היה המדריך הראשון שממש הערצתי. הוא היה מאוד חם ואנושי ותמיד הישרה אוירה טובה בח"א. גם על הקרקע הוא תמיד התעניין ושאל, קירב אותנו אליו וסיפר איך הוא מתגעגע לילדה שלו. אם הייתי עושה טעות, הוא היה קודם כל מחייך ומסביר בנועם ובפרוט כדי שאלמד מן הטעות... אתה פשוט הרגשת שאתה לא יכול לאכזב אותו. היה לו מעין חיוך מחייב, היית חייב להצליח איתו".

נספה במשימה מבצעית בהטסת לוחמים לתוך שטח לבנון, בתאריך 4/2/97.

לזכרו ספדו לו אחותו וגיסו: "לא איך שהוא מת, כי אם איך שהוא חי, לא מה שהרוויח כי אם מה שנתן, אלו הן אמות המידה לבחון ערכו של אדם.

לא מה היה מעמדו או הדרגות שעל כתפיו, אלא מה רחב היה לבו, האם ידע לתת מילה טובה, האם ידע לעזור. לא מה שהיה כתוב במודעות האבל, אלא כמה אנשים היו עצובים במותו".

"אבישי אחי האהוב.... מי יכול להביט באהובתו ובבתו במבט עורג מהבוקר עד הליל? מי יכול להגן, להכין לעזור לאימו בכל רגע קשה ובכל עת? מי יכול להתפקע מצחוק כך סתם בלי כל סיבה? מי יכול להיות נאמן כל כך לחברים שאיתו? רשימת אינסוף....אבישי, הייתי רוצה להמשיך ולחוות איתך, את החיים, את החיוך, את הבטחון, את הרוגע, את השמחה, את האהבה, את הנאמנות, את ההתמסרות הטוטאלית אלינו- למשפחה.