סגן ברוך בובי אמון רובינשטיין ז"ל

קורות חיים

בן יהודה ובת-ציון רובינשטיין, שחקני "הבימה". נולד ביום כ"ז בניסן תרפ"ז (1927) בוילמינגטון, בארצות-הברית.

בהיותו בן ששה שבועות הפליגו הוריו מאמריקה לאירופה. נדד בעריסתו מעיר לעיר ומתיאטרון לתיאטרון על-פני גרמניה, הולנד, בלגיה ועוד. באדר תרפ"ח, בהיותו בן 11 חודש, עלו הוריו לארץ. כשמלאו לו שנתים וחצי יצא שוב עם הוריו לאירופה, אולם מגיל 4 שנים נשאר בארץ. למד והתחנך בבית-החינוך לילדי העובדים בתל-אביב. משם עבר ללמוד בגימנסיה "הרצליה" וסיים בה את לימודיו ב-1944, ומאז היה בשירות לאומי: עשרה חדשים במשמרת-החוף בואדי-פאלק ושנה אחת כנוטר בתל-ליטוינסקי. ב-1946 נכנס כסטודנט לפקולטה למדעי-הרוח באוניברסיטה בירושלים.

מנערותו היה חבר ב"הגנה". היה מעלים את פעולותיו מידיעת הוריו, שלא להדאיגם, וגם ממכריו. בקיץ 1947 עשה בתמרונים ובסיורים בכפר-עציון. מראשית דצמבר 1947 - אחרי החלטת או"ם - ועד יולי 1948 נלחם בירושלים: בקטמון, בתלפיות, בעיר העתיקה, במקור-ברוך, בליווי שיירות לכפר-עציון, ברמת-רחל (התגונן והגן עליה מעל גג חדר-האוכל מפני הערבים שהתקדמו באותו זמן למשק); היה מאמן ומדריך טירונים בני עדות-המזרח; בין פורצי המצור על שכונת מקור-חיים. בין פעולה לפעולה עסק בלימודים ושאיפתו - לגמור את חוק לימודיו באוניברסיטה כתום המלחמה. חסון ובהיר-עינים. מצניע לכת. בעל נפש פיוטית. בעל משמעת ומקיים תפקידיו בדייקנות. מבורך בשקט נפשי. גם בתוך הקרבות לא שאף לנקמה בערבים. התרחק מכיבודים ותארים. כשנזדמנה לו האפשרות להתקבל לבית-ספר לקצינים לא השתמש בה.

ביקש להשתלם במדעים וביחוד בעתונאות ובמדיניות. "אני מקיים כל מה שמטילים עלי", היה רגיל לומר תמיד בכנות ובפשטות. כתב שירים. בשירו "בא חלוץ", שנתפרסם בתרצ"ו - והוא אז בן 9 - כאילו ניבא וצפה את גורלו:

"שדות זרועים, עצים נטועים - אולם בא לו (לחלוץ) הסוף הנמהר: חלף בשריקה כדור קר, ונפל חלוץ - למען מולדתו".

את שיריו שר לעצמו, ובהם נתגלה יחסו הנלבב לאילן ולניר במולדת, לבת-העמק ("ואת, השחומה, כיקוד הניר הקולח תחת שן מחרשה"), לבן-גילו בעם השכן - יחס שלא העיבו עליו מאורעות חולפים - "בן-השייך". את אהבתו לירושלים ביטא בשירו האחרון: "התאוששי, מלכה, לא נעזבך, ירושלים, את בדמנו וברוחנו בכל אשר נפנה, עוד תשובי לגדולתך, עוד ירפאו פצעיך -".

שלושה ימים לפני מותו כתב מכתב מלא תקוה להוריו.

בצאתו לקרב האחרון שלו היה פצוע בידו, אך לא הסכים להישאר והצטרף לקרב ביום 17.7.1948. בליל המחרת התקדם עם חברי כיתתו לכיבוש המשלט חרבת אבו-לחם. בבוקר כיתרום חיילים מרובים של הלגיון הערבי במקום שלא היה נוח להתגוננות. כיתתו דרשה תגבורת שהגיעה באיחור של שעתיים. הכיתה נאלצה להתפזר. ברוך נפגע בראשו מכדור של צלף ערבי ונפל שעה קלה לפני התחלת ההפוגה השניה ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). ב-28.2.1950 הועברו עצמותיו ועצמות יתר חללי אבו-לחם לקבר-אחים על הר-הרצל בירושלים.

הניח ארוסה שעמד לשאתה. השאיר עזבון שירים עשיר. אחרי מותו הועלה לדרגת סגן.