קורות חיים
בשנת 1945 נאסר הלל בשוני יחד עם עשרים חברים אחרים של קורס סגנים, והוא נידון לחמש שנות מאסר. זמן קצר לפני פריצת כלא עכו, הועבר הלל לכלא ירושלים. באחד הימים נתקף בדלקת התוספתן, והשלטונות העבירוהו לביה"ח הממשלתי ומסרוהו לטיפולו של רופא ערבי - בלי למסור כל הודעה להוריו. על שולחן הניתוחים הוציא את נשמתו.
הלל נולד בתל-אביב, סיים את בית הספר ''יסוד המעלה", ואח"כ למד פקידות בבית הספר "פיטמן". אולם במקום לצאת לעבודה משרדית, בחר לבסוף במקצוע ליטוש היהלומים.
לבית"ר הצטרף בגיל שלוש-עשרה, והיה פעיל בה בשטחים שונים. הוא שיחק בכדורגל בקבוצת הנוער "דרור", ובערבים החברתיים היה מנגן במנדולינה ובמפוחית-פה. עם חידוש המרד בבריטים, עבר לשורות אצ"ל, ובסמוך לסיומו של קורס הסגנים בשוני נאסר.
שקט וצנוע היה, חסון בגוף וברוח, ואף בכלא היה מקביל את פני הבאים לבקרו בפנים צוהלות ושמחות. באחד הביקורים אמר: ''כאן, בבית הסוהר, למדתי את הצו השלישי של המצביא : לצחוק". הוא היה הרוח החיה בחיים החברתיים שבין הכתלים, ובמפוחיתו היה יוצר אווירה של התעוררות בקרב אלה שנגזר עליהם להיות כלואים מאחורי סורג ובריח, בעת שהמלחמה ב"חוץ" התנהלה במלוא התנופה.