גונדר אריה יצחקי ז"ל

קורות חיים

עיוור בשתי עיניו, כף ידו האחת קטועה והשניה מרוסקת, פצוע פצעים קשים בחזהו.

כך מצאו הבלשים הבריטיים את אריה, כאשר הגיעו לחדר ברח' לילינבלום בת"א שבו אירעה התפוצצות חזקה. לשאלתם מה שמו השיב : "שמי - מוות" על אף מצבו האנוש לא איבד את עשתונותיו ודאג לכך שהבריטים לא ימצאו אצלו דבר.

בבית-חולים "הדסה" הציקו לו קציני הבולשת בשאלות, והיו ידיעות שאף ברגעי פירפוריו האחרונים דחפוהו באגרופיהם, תשובתו היתה "הניחו לי למות, כלבים, לשוא אתם מדברים אלי, לא תיוודעו ממני מאומה", כך מת בגבורה ובטהרה אחד המפקדים הגבוהים בארגון הצבאי הלאומי, שרבים היו עלילותיו וגדולות עשה בעיצוב דמות הלוחם העברי -- המחפש דרכים להכנת חמרי מלחמה ויוצא בגבורה להפעיל במו ידיו חמרים אלה.

אריה נולד בקאליש אשר בפולין, בשנה העשירית לחייו עלתה משפחתו ארצה והשתקעה ביפו, משנת 1928 היה אריה חבר בית"ר, ובמיוחד פעל בפלוגה הימית. עם הקמת אצ"ל, נמנה עם ראשוני חבריו, וב"מאורעות" תרצ"ו, תרצ"ט שימש קצין המיבצעים במחוז ת"א ומפקד הפלוגה המיוחדת אשר ביצעה את מרבית הפעולות הקרביות במחוז. היה בין הראשונים, שתבעו את שבירת ההבלגה לאלתר.

באחד הימים של שנת 1937 אף יצא באופנוע, בחברת חברו, לכפר אזור והטיל פצצה לבית קפה ערבי, בשל פעולה זו שבוצעה ללא נטילת רשות הועמד לדין באצ"ל, אולם לא ארכו הימים, ודעתו ודעת חבריו היא אשר ניצחה. אצ"ל פתח בפעולות, ואריה היה אחד המתכננים והמפקדים בכל הפעולות באזור ת"א: הטלת פצצות בחנויות ביפו, הריגת ערבים, התקפה על אוטובוס ערבי בכביש יפו-רמלה, הנחת פצצת-זמן בלב השוק הערבי ביפו, התקפה על הכפר הפורע סלמה, הנחת מוקשים מתחת לפסי הרכבת, פיזור קו הטלפונים ועוד.

בשנת 1939 יצא לפולין והשתתף בקורס צבאי הגבוה לםפקדי אצ"ל. עם שובו, נכנס עוד יותר לעול העבודה ופיתח את מחלקת הייצור של חמרי מלחמה, כאשר הרכיב פצצות-שעון בתוך מערכות, שהיו מיועדות למשלוח לערבים ביפו, קרתה התאונה הגורלית, אשר בה נלקחו חיו.