"לא איך שהוא מת, כי אם איך שהוא חי, לא מה שהרוויח כי אם מה שנתן, אלו הן אמות המידה לבחון ערכו של אדם.
לא מה היה מעמדו או הדרגות שעל כתפיו, אלא מה רחב היה לבו, האם ידע לתת מילה טובה, האם ידע לעזור. לא מה שהיה כתוב במודעות האבל, אלא כמה אנשים היו עצובים במותו".
"אבישי אחי האהוב.... מי יכול להביט באהובתו ובבתו במבט עורג מהבוקר עד הליל? מי יכול להגן, להכין לעזור לאימו בכל רגע קשה ובכל עת? מי יכול להתפקע מצחוק כך סתם בלי כל סיבה? מי יכול להיות נאמן כל כך לחברים שאיתו? רשימת אינסוף....אבישי, הייתי רוצה להמשיך ולחוות איתך, את החיים, את החיוך, את הבטחון, את הרוגע, את השמחה, את האהבה, את הנאמנות, את ההתמסרות הטוטאלית אלינו- למשפחה.