בן שושנה ויהודה, נולד בתשעה באב תרפ"ט (15.8.1929) בעיירה קוכיה, טרנסילבניה.
את ראשית חינוכו קיבל ב"חדר"; לאחר-מכן למד בבית-הספר הרומני שבעיירתו. אחרי סיימו את לימודיו שם נסע לבודפשט והתמחה במקצוע הפרוונות.
בשנת 1944 הכניסוהו הנאצים לגיטו שהקימו בבודפשט, אבל לאחר זמן-מה שלחוהו לגרמניה לעבודות שונות. הוא נמלט מגרמניה, חזר לבודפשט
ובהתחפשו לנוצרי ניצל ממוות.
בשעת הפצצת העיר על-ידי
הרוסים, כשהצבא האדום פתח בקרב על שחרורה, סיכן נפתלי את חייו, נכנס לגיטו והציל מתוכו כארבע מאות ילדים. אחרי שחרור העיר הוצע לו פרס על הצלת הילדים, אך הוא סירב לקבלו, ורק ביקש שיציינו את מעשהו זה על לוח בתוך הגיטו. לאחר-מכן חזר לטרנסילבניה, אירגן שם את הנוער במסגרת תנועת "בית"ר", ופעל כמדריך בתנועה. לאחר זמן קצר העפיל לארץ, ויחד עם שאר המעפילים נשלח לקפריסין.
בשנת 1947 הגיע לארץ והצטרף לכפר של "עליית-הנוער" בחוות שוני שליד בנימינה. בפרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בכמה פעולות קרביות עם לוחמי האצ"ל.
ביום ז' באייר תש"ח (16.5.1948) נפל בהתקפה על רמלה.
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי
בקרית שאול.