מאמר שנכתב לפני שנים לתלמידי המכינה הקדם צבאית שבראשה עמד.
1. לאחרונה מנינו 80 שנים, לנפילתו של מפקד האצ"ל המיתולוגי דוד רזיאל, על אדמת עיראק בסמיכות לל"ג בעומר, בו נציין את מרד בר כוכבא, אז הנה כמה מילים על החיבור שבין השניים.
2. דוד רזיאל נפל בהתקפת מטוסי קרב גרמניים של דשה התעופה חבנייה שבעיראק שעה שהוביל יחידה של אנשי האצ"ל לפעולת גרילה בשירות בריטניה כנגד בכוחות הפרו נאצים שפעלו במדינה תחת הנהגת המופתי חאג' אמין אל חוסייני וראשיד אל כילאני, שגם הובילו את הטבח המחריד בקהילת יהודי עיראק שנודע בשם "הפרהוד", בו נרצחו לפחות מאה ושמונים יהודים ואלפים נפצעו.
3. רזיאל נטמן על ידי הבריטים בבית עלמין צבאי בריטי בעיראק. בני משפחתו ומשרד החוץ עשו מאמצים רבים להביא את ארונו לקבר ישראל, אולם רק בשנת 1955 הסכימה ממשלת עיראק לאפשר לבריטים להוציא את הארון מארצם ובתנאי שלא יובא לקבורה בישראל אלא בקפריסין (אז קולוניה בריטית). במרץ 1961 עם קבלת עצמאותה של קפריסין הועלו עצמותיו ארצה ונערכה לדוד רזיאל לוויה צבאית בהשתתפות המונים. ארונו נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים והוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל.
4. אז מי היה דוד רזיאל? (קטעים מתוך ספרו של אריה נאור – דוד רזיאל) דוד היה נצר למשפחת רבנים ולמדנים, כמיטב המסורת של יהדות ליטא... אביו מרדכי רזיאל למד בישיבות וולוז'ין וסלבודקה ומשם המשיך לאודיסה שם רכש השכלה כללית רחבה. אף על פי שהיה בן בית בתרבות הכללית וידע בעל פה ובשפת המקור מיצירותיהם של פושקין גתה ושילר, הקפיד בשמירת מצוות על קלה כחמורה ולגלג כל ימיו על המשכילים שפרקו מעליהם עול מצוות ובשם ההשכלה הכללית שהיו לבורים ועמי ארצות בכל הנוגע ליהדות...
5. כשהייתי בן שלוש (סיפר מרדכי, אביו של דוד, על מאורע שארע בשנת 1883) "התעוררתי בלילה למשמע קולו של אביו ז"ל והוא חנוק מדמעות. חיפשתי אותו ומצאתיו יושב על הארץ, אפר על ראשו ועששית לפניו. שאלתי אותו מה קרה, והוא הסביר לי את פשר המנהג להתאבל על חורבן בית המקדש והגלות, ולהתכונן לגאולה שתבוא. באותו לילה נעשיתי ציוני
6. מיום שנולד דוד נטעו בו הוריו תודעה לאומית עמוקה... ושירי הערש ששרה לו ולאחיותיו אימו היו עבריים ציוניים – שירי טשרניחובסקי, מאנה, ליבושיצקי ואחרים. ואלה נחרטו עמוק בנפשות הילדים. וכך עמדה בלומה רזיאל, ליד ערשו של בנה הקט, ושרה את שירו של ליבושיצקי:
"שכב הרדם לי בן יקיר
שמע אדבר שיר
בימי קדם הייתה עיר.
אבותיך הקדמונים לפנים חיו שם,
אזי חיו חיי חופש
אזי היו עם...
אייך, אייך אדמת קודש
רוחי לך הומיה
לו גם את, גם אני
יחדיו נשובה לתחייה".
7. בהיותו בן שלוש וחצי הצליחה משפחתו של דוד רזיאל לעלות ארצה, השנה 1914 השנה בה פרצה מלחמת העולם הראשונה. חודשים ספורים לאחר הגעתם לארץ גורשו בני המשפחה בידי השלטונות הטורקיים יחד עם עוד 750 מבני העיר תל אביב שנחשבו לנתינים רוסיים. מכאן החל מסע נדודיה של המשפחה שארך שמונה שנים עד לשיבתם ארצה. בארץ שבו לתל אביב לדירת שני חדרים בשדרות רוטשילד. דוד התקבל לבית הספר תחכמוני לכיתה ז' ובסיום השנה כתב חיבור שבו נתבקש כל ילד לכתוב על חלומו ומשאלתו האישית, וכך כתב דוד רזיאל:
"חפצתי"
א. חפצתי, כי יהיה מקדש ה' על תילו, ובני ישראל על אדמתם...
ב. חפצתי, כי ניהיה אדונים לעצמנו, בלתי תלויים בדעת אחרים...
ג. חפצתי, כי ישובו הימים הטובים, הקדמונים... תשובנה לעם ישראל המידות הטובות, יושר צדק, איש את רעהו לא בלב ולב ידבר...
ד. חפצתי, כי ישוב לעם ישראל רגש הכבוד העצמי, כי לא ייתן לזרים לרמסו ברגל גאווה, ובהתנפל עליו זרים אל יטמון ידו בכיסו וישוב ויחכה לעזרת אחרים, לחמלת 'הספירות הגבוהות', ידו תושע לו ואלוהים יעזרנו. אז יכה צריו לאחור ויידעו כל מלכי ארץ, כי עוד ניר לבית חשמונאי ודמי בר כוכבא, אז יתנער מעפר גלותו וישוב לתחייה...
חיבור של ילד בכיתה ז', יש לנו לאן לשאוף.
8. השנים חלפו ודוד שהיה תלמיד מופנם שקט ומבריק בצורה בלתי רגילה סיים את התיכון ופנה ללימודים בישיבה, תחילה חשב להצטרף אל ישיבת חברון (ממשיכת דרכה של ישיבת סלבודקה בה למד אביו) אולם כשנוכח שהכל שם מדברים ביידיש, פנה אל ישיבת מרכז הרב בירושלים בנשיאות הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. הימים ימי מאורעות תרפ"ט ואז כותב הרב קוק מנשר אל הבריטים: "יידעו כל באי עולם, כי לא איזו ממלכת גויים נתנה לנו יד ושם על אדמת הקודש, כי רק יד קדוש ישראל, אלהי כל הארץ, שדברו נאמן וקיים לעד..."
9. בימים אדומים אלה, הצטרף רזיאל לשורות ההגנה ובתום שנתיים בישיבה נרשם לחוג לתלמוד, פילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית. הוא עשה חיל בלימודיו ושקד במקביל גם על לימוד ספרות צבאית. באוניברסיטה הצטרף לאגודה שהקים הפרופסור יוסף קלוזנר "ברית אל – על" הרוויזיוניסטית. באותם ימים עשה רושם רב על החבורה, מאמרו של יוסף קלוזנר, על לקחי מרד בר כוכבא, בו כתב:
יש דבר הגדול מן החיים, עליון על כל נכסי החיים – החרות והכבוד של האומה. אם האומה אובדת "בעוניה ובשפלותה, אם היא נושאת בהכנעה עול שעבוד זר, אז לא כדאי לחיות. החיים הפרטיים יקרים הם אם הם חלק מחיי תרבות לאומיים חופשיים ומכובדים. הם אינם שווים כלום אם הם חיי כלב וחיי עבד. ולפיכך ההתקוממות כנגד השעבוד תמיד מוסרית היא בין אם היא מסתיימת בניצחון או במפלה... ולפיכך יקר לנו שמעון בר כוכבא המנוצח לא פחות מיהודה המכבי המצנח..."
וכך קורא לנו רוחו הנערץ של בר כוכבא לאחר אלף ושמונה מאות שנה: יהודים צעירים, היו חזקים! דעו לכם שמולדת נקנית בייסורים מתוך שאיפה לחיי כבוד וחרות...
10. זו הייתה הרוח שהולידה את ארגון האצ"ל שהוקם בשנת 1931 ושלימים יהיה דוד רזיאל למפקדו הרביעי משנת 1938 ועד לנפילתו במאי 1941.
בכבוד רב,
רו"ח חיים יואבי רבינוביץ
יו"ר מטה יהודי לאומי