רון שמר ז"ל

קורות חיים

רון, בנם של סיגלית ואורן שמר, נולד ביום י"א בניסן תש"ס (16.04.2000). ילד בכור במשפחה, אח של ברי.

הוא גדל והתחנך בלוד - בבית הספר היסודי "בית חינוך זבולון המר" ובתיכון "דרכא" ע"ש מקסים לוי. כתלמיד, שילב באופיו שובבות ורצינות. מורתו סיפרה עליו שבמסגרת "יום התלמיד", שבו התלמידים מחליפים את מוריהם, רון נהג להחליף אותה - בפאה בלונדינית ובאיפור, אבל גם מצויד במערכי שיעור שהכין שבוע מראש ובמשחקים מתמטיים, שאהב גם בחייו הבוגרים.

רון גדל והיה לנער יפה תואר. "ילד טוב ומסור להוריו, לאחיו ולמשפחתו", סיפרה אימו. הוא אהב טבע בכלל ובעלי חיים בפרט, ובמיוחד את טייסון – כלב הפיטבול של המשפחה. היה פעיל בשמירה על איכות הסביבה, והבין את חשיבות השמירה על כדור הארץ.

הספורט היה חלק משמעותי בחייו. הוא שיחק כדורגל, התאמן בקפוארה, למד איגרוף תאילנדי, גלש בים ושיחק בפוצ'יוולי - כדורגל חופים.

רון הוא היה צעיר מבטיח, ערכי ואידיאליסט. כנער בן 17 הוא נאם באו"ם כנציג של לוד במסגרת הפרויקט "שגרירים צעירים".

לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא, שם שימש כעוזר מפקד פלוגה בגדוד לוחמי המעברים של המשטרה הצבאית. לקראת סוף שירותו נדבק בחיידק, והוכר כנכה צה"ל.

בתקופת וירוס הקורונה, שתקף בעולם כולו מסוף 2019, עבד רון בחברת "MyHeritage" ושם סיפרו כי "היה מנהיג וחבר אמיתי: אדיב, אמפתי, חרוץ, תמיד התנדב ראשון לקחת על עצמו משימות נוספות ולעזור לאחרים".

בבלוג של החברה כתבו עליו: "רון היה מראשוני העובדים במעבדת הקורונה של MyHeritage ולאורך השנתיים שבהן עבד במעבדה הוא היה הלב והנשמה שלה... על אף האתגרים והלחצים הבלתי פוסקים הוא תמיד שמר על אופטימיות, התנהל ברוגע ואחריות, והפיץ את שמחת החיים שבו לכל עבר".

הכינוי של רון בחברה היה "ג'חנון" בשל אהבתו הגדולה למאכל התימני, וכדי להיות ראוי לכינוי הביא לחברים מהמעבדה טעימות מהג'חנון של סבתא שלו.

בעקבות עבודתו ב-"MyHeritage" רון התאהב בתחום הביולוגיה ותכנן ללמוד ביוטכנולוגיה והנדסה גנטית כדי למצוא תרופה למחלות חשוכות מרפא.

בסיום תקופת הקורונה, טס לקאמפ פרלמן בפנסילבניה שבארצות הברית והדריך נוער יהודי במסגרת מחנה של הסוכנות היהודית. משם, יצא ל"טיול הגדול" ובמשך עשרה חודשים צבר חוויות. בין השאר, שיחק עם ילדים בזנזיבר, גלש בסרילנקה, שיחק פוצ'יוולי בברזיל וטייל עם חברים בארגנטינה.

בין טיול לטיול התכונן ללימודיו האקדמאים ועשה פסיכומטרי. רון אהב לקרוא הרבה, לשמוע פודקאסטים והתעניין בהכול. את לימודי הביוטכנולוגיה תכנן להתחיל באוניברסיטה באוקטובר 2024. ובינתיים תכנן ללמוד עוד דברים. ב8/10/23 רון היה אמור להתחיל קורס בנושא שוק ההון.

אבל לא רק עבודה ולימודים העסיקו אותו. "המשפחה והחברים שלו היו כל עולמו", סיפרה אימו. רון אהב לטייל עם משפחתו בארץ ובעולם. הטיול האחרון שלהם ביחד היה בכרתים. הוא עשה ביחד עם משפחתו קעקוע בצורת עוגן, שהמשמעות שלו הייתה שהמשפחה שלו היא העוגן שלו. גם כשרון היה במקומות הכי רחוקים בעולם הוא נהג לדבר כל יום עם המשפחה ולעשות ביחד איתם קידוש משותף בזום.

רון אהב מאוד את "המשפחה השנייה" שלו - כך כינה את החברים שלו. הוא אהב לבלות איתם בים עם ערכת קפה ושש בש, בבארים בצפייה במשחקי כדורגל, במסיבות ובטיולים בטבע וצפייה בשקיעות. וכך, ביום שישי 6 באוקטובר בלילה, נסע עם חבריו דן ועומר לפסטיבל ה"נובה" שהתקיים סמוך לקיבוץ רעים. מוקף בחברים נוספים שפגש שם ובמוזיקה שאהב, רון רקד ושמח עד לרגע שבו החל האסון.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כאשר התחילו האזעקות, "דבר ראשון הוא התקשר להרגיע את אמא כמו תמיד ולהגיד לה שלא תדאג", סיפר ברי אחיו. חבריו הפצירו בו להיכנס למכוניתם ולהימלט איתם, אבל רון סירב להפקיר בשטח את דן ואת עומר שאיתם הגיע למסיבה.

כשלבסוף מצא אותם, נחשפה במהלך נסיעתם עדות נוספת לרגישותו של רון למצוקת הזולת. הוא הבחין בבחורה שכתוצאה מהכאוס נתקפה בחרדה וקפאה במקומה, יצא מהמכונית והפציר בה לברוח, והיא אכן התעשתה ונמלטה משם.

באמצע נסיעתם נשמעה אזעקה והם נכנסו למיגונית בצומת גמה. לפתע הגיעו מחבלים וזרקו עליהם רימונים. רון גונן בגופו על חבריו אבל הרימונים פצעו אותם. דן נפצע ואיבד דם ולאחר שעות נהרג. עומר שרד ורון נעדר ונחשב כחטוף. שבוע אחר כך נמצא ירוי ללא רוח חיים במרחק של חמישים מטרים מהמיגונית.

במסיבה ב"נובה" נרצחו כ-400 איש.

רון שמר נרצח על ידי מחבלים בצומת גמה, אחרי בילוי בפסטיבל "נובה", בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן עשרים ושלוש בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בלוד. הותיר אחריו הורים ואח. על מצבתו כתבו אוהביו: "בחיוך כובש נכנסת ללב. אתה עכשיו בגן עדן, ולנו נשאר רק כאב".

אימו סיגל ספדה לו: "רון, חיים שלי, אהבה שלי, האור שבחיי, מתנה שקיבלתי לפני 23 שנה. ילד שכל אימא מייחלת לקבל, מלאך מבפנים ומבחוץ. חשוב לי שכל מי שלא הכיר אותך יידע מי אתה ומי היית בשבילי. תמיד אמרתי שבטוח עשיתי משהו טוב בחיים כשקיבלתי אותך מתנה...

אני מודה לו על 23 שנים של אושר במחיצתו, על גאווה ונחת אין סופית. מקווה שהוא במקום הכי טוב בעולם, כי מגיע לו ומתפללת שניפגש בקרוב שוב. אוהבת ומתגעגעת".

אביו אורן ספד: "אפילו לפני מותך במצב הכי קשה בעולם, תפסת פיקוד ותכננת להסתער ראשון על המחבלים כשייכנסו למיגונית... נלחמת עד הנשימה האחרונה שלך בלי מורא ופחד".

אחיו ברי ספד: "רון היה בן אדם שהעריך כל דבר הכי קטן בחיים – את הים, את השקיעות, את זה שהוא קם בבוקר ונושם... אני יכול להמשיך עד מחר ולספר כמה טוב היית והלוואי והייתי מסביר טוב כמוך כדי שהיו מבינים יותר, היית פשוט מלאך בדמות אדם".

בלוד עירו הוא הונצח במגוון דרכים ואירועים: בחג החנוכה, חודשיים לאחר הירצחו, נערך במוזיאון "פסיפס לוד" ערב זיכרון לרון שבו משפחתו וחבריו הקרובים שיתפו את הקהל בסיפור חייו וגבורתו.

במחלקת הנוער שאימו של רון עבדה בה כמנהלת אירועים הזמינו אותה לספר על בנה ביום המעשים הטובים. הם הכינו ערכת נרות וברכת הדלקת נרות, אספו מצרכים וחילקו למעל 200 משפחות מארזי מזון בשמו של רון.

בבית הספר "זבולון המר" שבו למד מכיתה א' עד ח' החליטו להנציחו באמצעות הספורט שכה אהב, והקימו מועדון כדורסל על שמו לשכבת ד'-ה', קבוצת בנים וקבוצת בנות. במסגרת זו הוכנו חולצות עם הכיתוב: "המועדון של רון", ואימו סיפרה לתלמידים על ערכיו - החברוּת והביחד.

בתיכון "דרכא" שבו למד הנציחו אותו באמצעות מועדון כדורגל.

ב"פסג"ה לוד" (המרכז לפיתוח סגלי ההוראה לוד) יצרו יחידת הנצחה ובה שלוש יחידות לימוד בעקבות הערכים שליוו את רון בחייו: ערך אהבת האדם והנתינה; ערך אהבת המשפחה; וערך אהבת הטבע וקיימות.

אימו של רון הזמינה לתרומה לתיכון עמדה להנחת תפילין, עם תפילין, סידור, טלית וכיפה, כדי שיתפללו לעילוי נשמתו.

המוטו של רון היה: "אהוב את עצמך ואת החיים שלך כי אין יותר טוב מזה". האהבה שהפיץ בנדיבות בימי חייו ממשיכה ללוות את אוהביו גם לאחר מותו.