ליבי כהן מגורי ז"ל

קורות חיים

ליבי, בתם של שלי ואילן, נולדה ביום י"ד בסיוון תשס"א (05.06.2001). אחות תאומה לתומר, אחות גדולה של מאיה.

ליבי הייתה תינוקת יפהפייה וחייכנית. היא גדלה בשכונת הדר יוסף בתל אביב והתחנכה בבתי ספר בשכונת מגוריה.

ליבי הייתה ספורטאית ואהבה להתנסות בסוגי ספורט שונים. בכיתה א' החלה לרכוב על סוסים, התאהבה ברכיבה והתמידה בה. יחד עם סוסה סבסטיאן זכתה במספר תחרויות קפיצות. לאורך השנים המשיכה ברכיבה מקצועית ואף הייתה חלק ממשפחת ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה בישראל.

ליבי הייתה בת ואחות אוהבת ומסורה, ומחוברת למשפחתה בקשר עמוק. כשהייתה בת 14, הוריה התגרשו. כעבור זמן, אימה נישאה לפרופ' יריב יוגב, שהיה לה מאז כאב שני.

בשנותיה בתיכון הייתה מוכרת כנערה חברותית וחכמה, אנרגטית, שמחה ואוהבת אדם. החברים קראו לה "השמש שלנו". ליבי הייתה טובת לב ורגישה ותמיד קשובה לאחר. פעמים רבות שימשה כתף תומכת לכל מי שהיה זקוק לה. היא לא אהבה ללמוד והעדיפה להתמקד בשלוש יחידות לימוד ולהצטיין, מאשר להשקיע בחמש יחידות ולוותר על הנאות החיים. בכל רגע פנוי נהגה לצאת לבלות עם החברים והחברות ולחפש הרפתקאות.

לאחר שסיימה את לימודי התיכון בהצלחה, התגייסה לצבא. אחרי הכשרה שירתה כסמלת מבצעים ביחידת חי"ר. גם שם התחברה לאנשים בקלות, והייתה חיילת אהובה ושמחה, שהביאה איתה אנרגיות טובות.

בהמשך יצאה לקורס קצינים. סמוך לסיום קורס הקצינים, היא בלטה ביכולות הגבוהות שלה ושובצה לתפקיד של מנהלת לחימה בפיקוד הדרום - תפקיד המיועד לדרגת סרן. השירות של ליבי היה אינטנסיבי ומשמעותי, במהלכו ניהלה לחימה במבצע "שומר החומות" בחודש מאי 2021, ובשנת הקבע עבדה כעוזרת קצין אג"ם בחטיבה מרחבית יואב.

לאחר השחרור טסה לדרום אמריקה לטיול של שבעה חודשים, וחזרה בהפתעה, לשמחת בני המשפחה. לאחר מכן תכננה תוכניות והתלבטה לגבי העתיד – בין היתר היא חשבה להיות דיילת.

ביום שישי בלילה, ערב שמחת תורה תשפ"ד (6.10.2023) נסעה עם חברתה הטובה, עדי מייזל, לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הן הצטרפו לכ-3,000 החוגגים.

למוחרת, יום שבת, כ"ב בתשרי שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור.

המחבלים החריבו בתים ביישובים רבים, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וחטפו לרצועת עזה מאות ישראלים ועובדים זרים. בהמשך התברר שחטפו גם גופות, וחלק מהחטופים נרצחו בהיותם ברצועת עזה.

למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו באותו יום, בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

עם תחילת מתקפת הטילים ליבי ועדי החלו לנסוע וחיפשו מיגונית בסביבה, אך לא הצליחו להגיע אליה. הדלק ברכב התחיל להיגמר והשוטרים שפגשו בדרך כיוונו אותן לשדות. סיפרה אימה: "ליבי יצאה למסיבה ברעים ובשעה שש וחצי בבוקר ניסתה לברוח מהמסיבה בשל אזעקות וטילים וחוסר במרחבים מוגנים. היא עלתה על כביש 232 שם נוצר פקק גדול שהיה מלכודת מוות לכל מי שעמד בו. המחבלים הגיעו משני צידי הכביש וירו בכל עומדי הפקק. אף אחד לא שרד. ליבי נורתה פעם אחת בבטן וביד, היא התקשרה לבני משפחתה ואמרה כי היא מאבדת דם והיא הולכת למות. היא נפרדה מכל אחד מבני משפחתה במילות אהבה. אחרי שמונה דקות של שיחה ליבי אמרה 'אמא הם באים לירות בי שוב', משפחתה שמעה מטח יריות חזק וליבי השתתקה לעולמים."

המחבלים רצחו באותו יום כ-380 ממבלי המסיבה וחטפו כמה עשרות מהם לרצועת עזה.

ליבי כהן מגורי נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת עשרים ושתיים בהירצחה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. הותירה אחריה הורים, אח תאום ואחות צעירה.

על מצבתה כתבו אוהביה: "השמש שלנו כבתה".

חברתה שיראל כתבה: "ליבליב שלי, פצצת אור ואנרגיה בלתי נדלית. זכיתי להכיר אותך ואת הלב הטהור שלך. לב ענק שכל כך עזר לי... שעות שניגבת לי את הדמעות במקום ללכת לישון, הצלחת להוציא אותי ברגעים חשוכים עם ההבנה והאינטליגנציה שלך, וגם עם השטויות. תחרויות באבלס שאת תמיד, אבל תמיד, ניצחת, שבתות שהרמנו, ארוחות, ושלחת אותנו לקניות עם רשימות מפורטות לרמת האחוז שומן בגבינה. התאהבנו בילדה ההיא מהחיים הסודיים שאומרת 'ג'מאלללל' ובמשך ימים ושבועות היינו אומרות את זה באקראיות אחת לשנייה. נתת לי לעזור לך במצגות ולימדת אותי את כל הטריקים של הפאוורפוינט... דיברנו על כמה את מתרגשת לעבור לחמ"ל של החטיבה כי סוף סוף יהיו לך חיילות משלך... אני אוהבת אותך מכל הלב שלי ואני אתגעגע לנצח."

אימה של ליבי, שלי, כתבה: "ליבי הייתה קצינת חי"ר מצטיינת, מלאת נתינה, טוב לב ועזרה לאחר, קרן השמש של חייהם של בני משפחתה... ליבי נרצחה בהיותה לבד, שוכבת על הכביש, מדממת למוות ונפרדת ממשפחתה. השמש של חייהם כבתה עם לכתה.

דבר אחד אני כן יודעת, וידעתי כבר ב-7 באוקטובר: אני לא אתן למפלצות שחיסלו את ליבי למחוק אותה מהעולם. אני אלך איתן ראש בראש, וכל עוד אני חיה, ליבי תחיה. כל עוד אני פה, היא תישאר בעולם. וזה מה שאני עושה. אני נותנת ממני מאתיים אחוז כדי לעבוד בהנצחה ובהנכחה שלה.

מאז הירצחה משפחתה עושה כל שביכולתם להשאיר את ליבי בעולם, לא לתת לה להישכח. המחשבה כי ליבי הייתה כאן ואיננה עוד היא בלתי נסבלת עבורם. הם הקימו עמותה להנצחתה הפועלת במספר פרויקטים שממשיכים את דרכה של ליבי בעולם ונותנים יד לעזרת חיילים בודדים, לילדים על הספקטרום האוטיסטי ולבעלי חיים נטושים. כל מה שמשפחתה מבקשת הוא שלא נשכח את ליבי, שנכיר אותה, שנדע שהיא הייתה כאן. בואו נעזור להשאיר את הזיכרון של ליבי בעולם. בבקשה, עקבו אחר עמוד ההנצחה של ליבי באינסטגרם, שם תוכלו להכיר אותה, לדעת מי היא הייתה ולעקוב אחר כל פעילויות ההנצחה @libby.cohen.meguri."

ממגוון פעולות ההנצחה –

מתן מענה רפואת נשים לחיילות בודדות במסגרת מרפאות פרטיות של רופאי נשים בכל הארץ;

"ימי כיף עם ליבי" - הוצאת בתי ספר של החינוך המיוחד ליום כיף אתגרי בפארק הירקון המותאם לצרכים המיוחדים של הילדים. בשיתוף עמותת אתגרים נבנות תשע תחנות אתגריות: אומגה בין צמרות העצים, קיר טיפוס וכיו"ב. הילדים מבלים שעות של הנאה ואושר בפעילות חוץ מותאמת;

ימי אימוץ כלבים בשיתוף עמותת sos לחיות;

נכתבו ארבעה ספרים לזכר ליבי, שלושה ספרי ילדים ורומן למבוגרים;

נערכות הרצאות בכל הארץ המספרות את סיפור חייה ומותה של ליבי.