מאור גרציאני ז"ל

קורות חיים

מאור, בנם של שרון ואורן, נולד ביום כ"א בשבט תשס"ב (03.02.2002) בתל אביב. אח גדול לשירה.

בנוסף, מאור אח למחצה לאמילי ודור, אחיו ואחותו מנישואיו הראשונים של אביו.

מאור גדל והתחנך בתל אביב, למד בבית הספר היסודי "דוד בלוך" ובתיכון "הגימנסיה העברית הרצליה" בעיר.

ילד יפה תואר, רגוע, ערכי ובעל לב זהב, עם עיניים תכולות וגדולות, שאי אפשר היה שלא להתאהב בהן.

אחרי שעות הלימודים היה חניך בתנועת הנוער "הצופים" ושיחק בקבוצת הנערים של מועדון הכדורגל "שמשון תל אביב".

לקראת הגיוס, החליט לשרת בתפקיד קרבי והצהיר: "זה או קרבי או כלום, אני רוצה לתת מעצמי".

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "צבר" של חטיבת "גבעתי". הוא עבר הכשרה לתפקיד חובש קרבי, היה לוחם וחובש מצטיין והפגין כישורי מנהיגות טבעיים. אחרי המסלול, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות), ולאחריו שימש כמפקד כיתה בגדוד.

כמפקד, זכה להערכה ולאהבה רבה ממפקדיו, פקודיו ועמיתיו. תמיד היה שם עבור כולם, נכון לעזור ולהושיט יד, ודאג לכל צרכיהם של חייליו.

מאור היה אדם מלא שמחה, הומור, שובבות ותשוקה לחיים. כל מקום אליו הגיע התמלא מיד באור, חיוך וצחוק, ואיש לא נשאר עצוב בסביבתו. בעמוד האינסטגרם שלו, כתב את המוטו שלו: "מוכרחים להיות שמח", ובעמוד הפייסבוק שפתח כנער, כתב בהומור האופייני לו, לצד שמו: "היופי מההורים, האופי מאלוהים".

הוא היה בן מסור ואוהב, אח דואג וחבר אמת, שלא הפסיק להרעיף חום ואהבה על כל סובביו. דרכו הייתה מלאת אהבה, נתינה, צניעות ופשטות, תמיד ראה את האחר, הסתכל על כולם כשווים, ללא שיפוטיות, חיבר בין אנשים וקירב לבבות, ולא נתן לאיש בסביבתו להישאר בצד.

במאי 2023 השתחרר מהצבא והתחיל לרקום את עתידו. הוא תכנן ללמוד עיצוב גרפי, לטייל בעולם, להגשים חלומות ובעיקר להמשיך לשמוח, לרקוד ולחוות את החיים במלואם.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

ערב קודם לכן, הגיע מאור לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שנערך בנגב המערבי, סמוך לקיבוץ רעים. לאורך הלילה, רקד ובילה לצד אלפי חוגגים, יחד עם יונתן סמרנו, חבר ילדות שלו, ועם חבר נוסף של השניים, בניהו ביטון.

כשהחלה המתקפה, מאור לא היה ליד יונתן, והדבר הראשון שהעסיק אותו היה הדאגה לחבר הילדות שלו. "אני הולך לבדוק מה עם יונתן", אמר, "אני דואג לו, הוא מפחד". הוא מצא את יונתן ואת בניהו והשלושה החליטו לחזור מיד הביתה.

בדרכם צפונה, סמוך לקיבוץ בארי, נתקלו במחסום משטרתי והתבקשו על ידי השוטרים לתפוס מחסה. הם פנו לכיוון הקיבוץ ומאור, ששוחח עם בני משפחתו, אמר להם שהוא מיד נכנס למקלט.

רגע אחר כך, כשהרכב הגיע אל מול שער הקיבוץ הסגור, הגיחו מחבלים שארבו במקום וירו לעברם צרורות של קליעים. מאור, יונתן ובניהו נהרגו במקום.

מעל 3,000 מבלים השתתפו בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", מאות מהם נרצחו באותו יום על ידי מחבלי החמאס ועשרות נוספים, חיים ומתים, נחטפו לרצועת עזה. יונתן סמרנו היה אחד החטופים, הושב ארצה במבצע צבאי ביוני 2025.

מאור גרציאני נרצח על ידי מחבלי החמאס בכניסה לקיבוץ בארי, ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בדרכו הביתה מפסטיבל המוזיקה "סופרנובה". בן 21 היה בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "תודה על 22 שנים של אהבה, תודה על מי שהיית לנו, תודה על הגאווה והאושר שגרמת לנו. עיניך התכולות לא יישכחו לעולם, שמחת החיים שלך בליבנו לעד. נרצחת על ידי בני עוולה, אך במותך ציווית לנו את החיים. מוכרחים להיות שמח".

אימו, שרון, כתבה: "בן מלאך טהור שלי, אני מתגעגעת לחיבוק שלך. מאור גרציאני היה לוחם וגיבור אמיתי! מי יגיד לי 'אימא, אני אוהב אותך'? 'אימא, תודה על הכול', 'אימא, את הכי טובה בעולם'? אני מתגעגעת אליך מלאך טהור שלי".

יובל, חברתו, כתבה: "איזה משהו אתה. דואג, אכפתי, אוהב, לב כזה ענק שמכיל כל כך הרבה עוד לא פגשתי. מתקשר תמיד, גם כשרבים – הראשון להשלים כי הוא לא יכול להסתיר את החיוך המתוק שלו יותר משעה... אתה כל כך טוב, כל כך תמים ואוהב את החיים... מאורי, אתה ילד של פעם בחיים.

"כשדיברנו בטלפון אמרת לי: 'אני הולך לתת לך כזה חיבוק ענק כמו שלא קיבלת בחיים שלך'. וכזה היה כל חיבוק שלך, מלא בחום ואהבה... אני לא יודעת למה דווקא אותך, אבל מלאכים מקומם בגן העדן, ואתה המלאך עם העיניים הגדולות והטובות שלי, של כולנו... לב ליבי, ילד יפה תואר מבפנים ומבחוץ. אולי לעולם לא נדע מה הגורל תכנן לך חכם שלי. את העולם היית כובש. אותי כבשת".

מאור מונצח בגן חללי הטרור שבפארק גני יהושע, תל אביב, ובאתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה תושבי תל אביב-יפו.

עמוד לזכרו נפתח באינסטגרם תחת השם remember_maori.

עמוד הנצחה נוסף נפתח באתר memoriz.plus.