קורות חיים
עילי (יעקב רפאל), בנם של עדיטל ועמוס, נולד ביום י"א באדר תשנ"ו, (02.03.1996). אח צעיר לסער ואח גדול לאביתר.
"העיניים שלו נראו ככוכבים בתוך סופגנייה מחייכת" סיפרה אימו עדיטל. מיום שנולד אהב מוזיקה, היה ילד שובב שטיפס על עצים, תמיד פעיל וספורטיבי, חייכן ובעל שמחת חיים. "הוא אהב לשמוח ושנא להיות עצוב, כל המהות שלו הייתה שמחה ואהבה."
עילי התחנך בבתי ספר ברמת גן וסיים לימודי תיכון ב"אנקורי" בתל אביב. בלימודים הצליח להגיע להישגים, היה תלמיד נבון וסקרן, מצחיק ואהוב, ובעל יכולת מנהיגות טבעית. בשעות אחר הצוהריים השתתף בחוגי כדורסל וכדוריד.
כבר בגיל 14, כשהיה בחופשה מהלימודים, עבד במסעדת "פינתי" ברמת גן והרוויח כסף משל עצמו. שם התגלה כעצמאי, ערכי וחרוץ.
במהלך לימודיו בתיכון הדריך בתנועת "הצופים". עילי אהב ילדים ואהב להדריך ולטפל בהם, בהתמדה, בעדינות וברגישות.
ב-2014 התגייס לצבא ושירת שירות מלא ומשמעותי בחטיבת הנח"ל, כלוחם ובהמשך כמפקד כיתה.
לאחר שהשתחרר מהשירות הצבאי עבד בעבודות שונות וטייל בעולם.
בעילי היה צד רוחני, הוא האמין מאוד בריפוי עצמי של גוף האדם והתעניין בתחום. בגיל 23 למד אצל Wim Hof, הולנדי שייסד שיטת נשימה שבעזרתה הגוף יכול להתמודד עם תנאי קור קיצוניים. עילי למד לעומק את הטיפול בשיטה והביא את הידע הזה ארצה. "הוא האמין שאין גוף בריא בלי נפש בריאה, ואין נפש טובה בלי גוף טוב. כשהאסימון הזה נפל, הוא הקדיש את ימיו ולילותיו לטיפול מקורי וראשון מסוגו בארץ", סיפרה אימו עדיטל.
לאחר שהבין שהשיטה מהפכנית ועבר בעצמו תהליך אישי משמעותי באמצעותה, החל להנחות סדנאות נשימה וטבילה במי קרח. "ברגע שאתה משחרר, אתה מרגיש חם במים, והתחושה הזאת היא התחושה שאתה מחפש אחר כך ביום-יום", הסביר עילי בריאיון.
כעבור זמן עילי התפרסם, השיטה החלה להיות מוכרת בארץ והשירותים שלו הפכו למבוקשים. הוא הדריך את המטופלים והנחה אותם בתרגילי נשימה, ובהכנה פיזית ונפשית, לקראת הכניסה למים הקפואים.
בגיל 24, בסוף שנת 2020, הופיע בתוכנית הטלוויזיה "נינג'ה ישראל", כמתמודד בתחרות. לפני שעלה למסלול הנינג'ה, נכנס לאמבטיית קרח כדי להיות מוכן לאתגר הפיזי.
בתחילת 2023 נפטר סבא שלו, סבא זיגי, שנהג לצייר ברווזים לנכדים, זו הייתה החיה המועדפת עליו. כשהוא נפטר, עילי רצה להרגיש קרוב אליו. הוא והנכדים האחרים קעקעו על גופם ברווזים עדינים שאביתר, אחיו של עילי, שרטט.
עילי מצא חיבור בין הברווזים של סבו לטיפול בבריכות הקרח והחל להוסיף לאמבטיות הקרח ברווזוני גומי בשלל צבעים וגדלים. חברו, גיורא סיפר: "הוא היה מכניס לתוך האמבטיה איזה 20 ברווזים כאלה... שם למישהו אחד על הכתף, כשהוא במים, שם לו על הראש..." וכך הפך עילי את הברווזונים לחלק בלתי נפרד מהמותג שלו.
בקיץ 2023, העסק החדש שלו התפרסם ונסק למעלה. הסדנאות שהציע התמלאו במהירות, כולם רצו להתנסות בטיפול הלא שגרתי הזה. לעיתים הצטרפה אימו לסדנאות שלו. במקצועה היא מטפלת בריפוי בצבעים, ויחד הם בנו טיפול לגוף ולנפש.
על אף הצלחתו הגדולה, כסף לא היה מניע עבורו. הוא תמיד חיפש להיות שלם עם עצמו, ולהתנהל על פי מה שהנשמה שלו מסמנת לו, סיפר אביו. באחת השיחות עם הוריו אמר עילי שהוא רוצה לפתוח מרכז גדול ללימוד סוגי נשימות, היה לו גם חלום לפתוח בית ספר ייחודי שיסייע לילדים בעלי בעיות קשב וריכוז. במשך כמה שנים עבד עם ילדים בבית הספר ע"ש א.ד. גורדון בתל אביב, והיה מאושר בעבודתו ובמפגש עם הילדים. עילי למד חינוך במסגרת האוניברסיטה הפתוחה, והמבחנים על הקורסים שלמד נקבעו לסוף 2023.
עילי היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה", לאורך השנים צפה עם אביו עמוס במשחקים רבים. "בכל שבת אנחנו נפגשים או במשחקים או בבתים כדי לצפות יחד. חוויה שכזו. זה היה בילוי די קבוע", סיפר עמוס.
בזמנו הפנוי הקדיש זמן למשפחה ולאחייניו האהובים, ויצא לבלות במסיבות טבע ובפסטיבלים.
בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה 4:30 לפנות בוקר נסע עילי עם שלושה חברים טובים לפסטיבל ה"סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. הם הספיקו להגיע לפני הזריחה - שעת השיא של המסיבה, ובשעה 6:00 התארגנו בשטח.
בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
עילי וחבריו מיהרו לארוז את חפציהם ורצו לכיוון הרכב כדי לצאת משם במהירות האפשרית. בשעה 6:50 עדכן את הוריו שהכול בסדר, אך עשר דקות לאחר מכן נורה ונהרג בעת הנסיעה ברכב, כאשר היו בדרכם לכיוון אשקלון.
לאחר ארבעה ימים ארוכים ומלאי חרדה נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.
עילי (יעקב רפאל) ברעם נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ושבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ברמת השרון - מורשה. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.
על מצבתו כתבו אוהביו: "shine on you crazy diamond" עם ציור של יהלום, והוסיפו: "אל תרחם על המתים רחם על החיים, ומעל הכול, על אלו שחיים ללא אהבה" (מדברי פרופ' אלבוס דמבלדור, דמות בספרי "הארי פוטר", כתבה ג'.ק. רולינג).
כתבה אימו, עדיטל: "ריפוי עצמי, אהבה, חמלה ורצון טוב, אלה רק כמה מהחומרים שמהם קורץ עילי ושאותם הפיץ ללא הרף. גם את מנגנון ההגנה ההומוריסטי שלו דאג להפיץ נון סטופ, ברצון או בכורח עילי היה מוציא ממך חיוך אותנטי ומשחרר. ככה היה, רנטגן. רואה ישר דרכך. הוא נתן לכולם להיכנס לו ללב, הייתה לו אמונה אמיתית באנושות ובאהבה והוא לא פחד להיפגע. הוא כן פחד להישאר לבד, ולכן היה לוקח סיכונים באומץ, גם אם זה אומר לקפוץ למים העמוקים ולאהוב ללא תנאים. כשהנשמה כל כך גדולה, היא מתפרצת לכל חדר או לב ומתמקמת שם היטב. הנשמה של עילי הייתה ועודנה חיה בתוך כל אחד ואחת מאיתנו ועד הרגע הזה, הוא ממשיך לעצבן אותנו בחסרונו הענק."
דודו, גיא זו-ארץ, פרסם פוסט: "עילי שלי נשמה שלי, נסיך שלנו... משהו בי נלחם, התנגד, התקומם. לא רציתי להאמין שזה אתה, הספק והתקווה פרפרו לי בנשמה, אולי זו טעות, הן צעקו, אולי זה מישהו אחר עם קעקוע בדיוק כמו שלך על הרגל, של נייקי לבנות עם פס סגול, בדיוק כמו אלה שהגעת איתן, חגיגי וקופצני, לארוחה שעשינו בערב סוכות. כמה צחקנו... כואב, כואב, כמה כואב, כמו איבר שנכרת מהגוף...
עילי שלי, כמה אני אוהב אותך, ילד יפה, ילד מוכשר, מאיר, שמח, רגיש... קסם מהלך, מלא הומור ואהבה. גבר שבגברים הפכת להיות. אי אפשר שלא לאהוב אותך. זכית לתואר 'הכי שמח במשפחה שלנו'. כמה חום הענקת לילדים שלנו, כמה חיבוקים, צחוקים ושובבות לימדת אותם, והם העריצו את הדוד הזה שלהם, הם שאלו אותי איך נמשיך להיות משפחה בלי עילי. עילי, ערימות של חוכמה, של חסד של חן וטוב לב היה לך לתת לעולם, והעולם הפסיד אותך. אנחנו הפסדנו אותך... אני אוהב אותך. לנצח."
גיא זו-ארץ הקליט לזכרו גרסה של השיר "ביום שאחרי" (מילים: אסתר שמיר, לחן: דריו מלכי).
להנצחתו של עילי, פתחו חבריו במיזם התנדבותי שנקרא "קור רוח". מתחילת המלחמה עמיתיו למקצוע הגיעו לבסיסים בשטחי הכינוס סמוך לרצועת עזה, והעבירו סדנאות לאלפי חיילים.
משפחתו הקימה את עמותת "הצבעים של עילי" במטרה להמשיך את דרכו ולהנכיח פועלו, ע״י סדנאות נשימה וטבילה במי קרח, כפי שעילי נהג לבצע. "סיוע לנזקקים בחברה היה מבחינתו השליחות שלו בעולם הזה", סיפרה אימו עדיטל.
ביוני 2024 ערכו קהילת מטפלי תרפיית הקרח, בשיתוף עמותת "הצבעים של עילי", אירוע טבילה המוני על גג מלון בתל אביב לזכרו - "טובלים למען עילי".