דן אריאל ז"ל

קורות חיים

דן אריאל, בנם של טלילה ומאיר, נולד בתל אביב ביום י"ב בחשוון תשס"א (10.11.2000). אח צעיר לגל, בן, יוני ותם.

גדל והתחנך בתל אביב, כמו כל אחיו למד בבית ספר לטבע חברה וסביבה ובתיכון חדש בעיר.

כשסיים את לימודיו התיכוניים התגייס לצבא לשירות כחייל באיסוף קרבי. אחרי שעבר קורס חובשים שירת באותו חיל כחובש קרבי.

בתום שירותו הצבאי, נסע לטייל בקנדה ובדרום אמריקה, וכשחזר עבד כברמן וכגנן.

דן היה חברותי מאוד, אנרגטי, חכם, בעל חוש הומור משובח וחוש עסקי מפותח, אהב להקשיב למוזיקה, לרקוד ולצאת למסיבות.

סיפר אחיו בן: "הוא היה מוקף כל הזמן בהרבה חברים, שאת חלקם אפילו לא הכרנו. הוא אהב מאוד לבלות, והיה לו חוש עסקי יותר מפותח משלנו. תמיד אמרנו שאנחנו נעבוד והוא זה שיעשה את הכסף בסוף. היה לו חוש הומור, אהב מסיבות ובילה עם בנות. טרף את החיים".

סיפר חברו עופר: "דן היה טוב לב, חייכן, חכם ומסקרן, בעל יכולת בלתי מוסברת להגיד את הדבר הכי מצחיק בתזמון הכי מדויק, ולגרום לכל יושבי החדר להתגלגל מצחוק".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בלילה שקדם למתקפה, הגיעו דן וחבריו, רון ועומר, לפסטיבל הטבע "נובה" הסמוך לקיבוץ רעים, וחגגו עד לשעות הבוקר המוקדמות. עם הישמע הדיווחים הראשונים על ירי הטילים, נסו השלושה ברכבם לכיוון דרום, אך נאלצו לעצור ולהיכנס למיגונית הסמוכה למחנה הצבאי "רעים".

בשבע ורבע בבוקר הגיעה לאזור חוליית מחבלים, החלה לירות לעבר המיגונית ולהשליך רימונים לתוכה. רון שמר נלקח על ידי המחבלים ונורה בראשו כחמישים מטרים מהמיגונית, דן נורה בפניו ובצווארו, ועומר נפצע בקרסול. בחלוף מספר שעות, בהן נאלצו השניים להמשיך ולשהות במיגונית בשל פציעתם, הגיעה חוליית מחבלים נוספת לאזור, זרקה למיגונית רימוני הלם ורסס, וירתה בדן שמת במקום. עומר חולץ מאוחר יותר על ידי חיילים שהגיעו לאזור.

סיפר אחיו של דן, בן: "בשעה חמש וחצי בשבת, הצלחנו ליצור קשר עם עומר. הייתה לנו איזושהי תקווה שאולי דן פונה לאחד מבתי החולים, ובגלל שהוא נפצע בפנים הוא שוכב בטיפול נמרץ או בחדר ניתוח, אז התחלנו לנסוע לכל בתי החולים במרכז ובדרום וניסינו לזהות אותו. ראינו שם הרבה משפחות אחרות, חסרות אונים, שניסו לעשות אותו דבר".

בתום חיפוש של ארבעה ימים, קיבלה משפחתו של דן את הבשורה המרה שגופתו נמצאה.

המחבלים רצחו באותו יום כ-380 ממשתתפי המסיבה, וחטפו לרצועת עזה כמה עשרות מבלים.

דן אריאל נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבהרצליה והוא בן 22. הותיר הורים, אחות ושלושה אחים.

על מצבתו נכתבו מילים משירו של שלמה ארצי "תתארו לכם": "תתארו לכם עולם יפה פחות עצוב ממה שהוא ככה, ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים". מתחת לעיטור גדול של פרפר כתבו בני המשפחה: "דונה המתוק, לנצח תהיה בליבנו".

ספדה מכרה של אביו: "שמעתי עליך רבות מאבא, שמעתי על האתגרים בילדותך, על הפריחה המאוחרת שלך, ועל כך שלמרות הקשיים, אספת המון חברים בדרך, בילית ונהנית מכל רגע בחייך... הבנתי שהיית קצר במילים, שהיית התינוק של הבית, ושהיית ככל הנראה המגניב והמדליק מבין החמישה. בכל התמונות שלך רואים אושר, אנרגיה מדליקה וחיות... אני כואבת את האובדן שלך בבילוי יומיומי עם אבא. הבדיחות על חמשת ילדיו כבר לא תקפות, החיות בעיניים של אבא כבתה עם לכתך. הלכתי לבקר במקום בו בילית את רגעיך האחרונים. זה באמת נראה מקום קסום למסיבה. אין לי דרך לסיים את ההספד הזה. כמו החיים שלך, הוא ייקטע בלי פואנטה, בלי סוף אמיתי. נשבר הלב".

כתבו בני המשפחה: "ילד יקר, חכם, אהוב, שמח ומשמח שכל עתידו עוד לפניו. נלקח מאיתנו בצורה אכזרית והשאיר אחריו חלל גדול, ועצב שאין לו סוף".