הרב שמחה סימן-טוב ז"ל

קורות חיים

בן צרויה והרב שמואל. נולד בשנת תרי"ט (1859) בפרס להורים יוצאי אפגניסטן.

בנעוריו למד תורה, ולאחר שנשא אישה הוזמן לכהן כרבה של העיר היראט שבאפגניסטן. בתפקידו זה הרבה בעבודה ציבורית ובעזרה לזולת, ובמיוחד היה פעיל בעידוד עליית יהודים מאפגניסטן לארץ-ישראל. בשנת תרפ"ח (1928) עלה לבדו ארצה והתגורר בבניין שלמה מוסיוף שבשכונת הבוכארים בירושלים. שם עסק בלימוד התלמוד והקבלה. מדי שבת היה מרביץ תורה ברבים ודורש בית-הכנסת בענייני דיומא ובהלכות שבת. הוא היה שוחט ומוהל ועשה את עבודתו לשם שמים, ללא קבלת שכר.

לאחר שהצליח הרב שמחה להעלות את בני משפחתו לארץ-ישראל, עבר לגור בבית בנו, בשכונת נווה-שלום על גבול יפו.

ביום פרוץ מאורעות הדמים תרצ"ו - תרצ"ט יצא הבן לתל-אביב, ולא יכול היה לשוב לביתו. בבית נשארו הישיש בן ה - 77, כלתו ונכדיו. בשעות הבוקר למחרת, ביום כ"ח בניסן תרצ"ו (20.4.1936), התנפלו למעלה מ- 200 ערבים על הבית, פצעו קשה את הרב שמחה וגם את שאר בני הבית. שני נכדים עלו על הגג והזעיקו את המשטרה. שמחה הובא לבית-החולים "הדסה", ושם נפטר כששירת "התקווה" וקריאת "שמע" על שפתיו.

הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הישן שברחוב טרומפלדור בתל-אביב. הניח בן, בת, נכדים ונכדות. נכדו נתנאל-צבי, בן ארבעה חודשים, שנפצע בהיותו בזרועות אמו, מת מפצעיו ומסיבוכים בריאותיו כמה ימים לאחר מכן.

זכרו הונצח בספרים מאורעות תרצ"ו, בדם ובאש - מאורעות תרצ"ו-תרצ"ז וידיעות עירית תל-אביב.