יהודה כמרי ז"ל

קורות חיים

בן שלום. נולד בשנת 1870 בצנעא, תימן. בהיותו בן 6 שנים עלה לארץ עם משפחתו מהעיר תע'ז, עירו של המשורר הדגול שלום שבזי. יהודה קיבל חינוך דתי, כיאות לעולי תימן, שימש שוחט ומוהל, ועבר לפני התיבה בבית-הכנסת של בית-הספר במקווה-ישראל, שבו עבד.

לאחר שנתאלמן מאשתו הראשונה זהרה, שילדה לו בן יחיד, אברהם, נשא יהודה לאישה את שוליקה, שהיתה עזר כנגדו בבית-הספר ושימשה בו מעין "אם בית", ובנוסף פתחה שם את המתפרה הראשונה ולימדה את הבנות תפירה.

יהודה נהג ללכוד רמשים וזוחלים, עקרבים ונחשים שרחשו למכביר בשדות מקווה-ישראל, והכין מארסם נסיוב כנגד הכשות ועקיצות. אצטבות חדרו היו עמוסות לעייפה בצנצנות ובקבוקים, שבהם שכנו כבוד עקרבים, נחשים ונדלים. תלמידי בית-הספר נהגו לבוא לחדרו, ללמוד את אורח-חייהם של זוחלים אלה ולזהותם בשמות.

יהודה היה אדם שקט וצנוע והתחבב על כל יודעיו, תלמידים ומורים ושאר עובדי המוסד. מנהל המוסד, מר קראוזה, העריכו מאור, ובאחד הימים, כאשר הוזמן לחגיגת בר-מצווה בשכונת אחוזת-בית - הלא היא תל-אביב - ולא יכול היה להיענות להזמנה, ביקש מיהודה שייצגו באירוע, ואף העמיד לרשותו את מרכבתו.

במוצאי שבת אור לכ"ו באב תרפ"ב (19.8.1922) יצא יהודה לאחוזת-בית. בדרך חזרה, בעוברם ליד השוקת "סביל אבו-נבוט" שבדרך בין אחוזת-בית למקווה-ישראל, ארב להם אחד הפועלים הערבים, שפוטר בזמנו מהעבודה בידי מר קראוזה, וביקש לנקום בו. בראותו את המרכבה ואת נוסעיה, חשב כי מר קראוזה נוסע בה ופתח עליה ביריות. שני הנוסעים, העגלון אברהם יצחק מרכוס ויהודה כמרי, נהרגו במקום.

השניים הובאו למנוחת-עולמים בקבר אחים בבית-העלמין הישן בתל-אביב. יהודה השאיר אישה ובן.

שמו מוזכר בספר האישים, ועל האירוע נכתב בשבועונים קונטרס והפועל הצעיר ובעיתוני התקופה.