טוראי אריה קסלמן ז"ל

קורות חיים

בן מרדכי (מכס) וחיה. נולד ב- 2.6.1925 בתל-אביב. כאשר מלאו לו שש שנים נלקח לארצות-הברית ולמד בבית-ספר עממי. עם חזרתו לארץ למד בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב והצטיין בלימודיו. היה חבר תנועת "הצופים" ואחר-כך מדריך בה. יצא למחנות והרבה בסיורים. מגיל 15 שירת ב"הגנה". הוביל "כלים" בנרתיק כינורו. השתתף בקורסים. היה מ"כ בחי"ש המגויס בימי אל-עלמיין. עם סיום חוק לימודיו בגימנסיה חפץ להצטרף לפלמ"ח ונתקל בהתנגדות הוריו.

לאחר משבר נפשי יצא לשנת-שירות בדורות. "החברה ודאי נדים לי, ובצדק", אמר. "אך בבוא העת אכריע אני ואעשה את המוטל עלי". בקיבוץ למד את בעיות הנגב ותיכנן תכניות להשקיה ושימור הקרקע. למד שנתים בטכניון בחיפה ובשעות הפנאי הדריך ויצא עם כיתתו לסיורים בכפרים הערביים בכרמל והסביבה. "התיקים" שאסף וסידר בקפדנות סייעו אחר-כך לכיבוש טירה, עין-ע'זאל וכו' על-ידי צבא ההגנה. היה הסייר-המוביל של מחלקת הפלמ"ח שחיבלה ברדאר על הכרמל. בחזרו מן הפעולה נעצר על-ידי המשטרה. באותו זמן נפל בן-דודו, שגם שמו היה אריה קסלמן, בהתקפה על שרונה. והמאורע הזה עשה עליו רושם עמוק. מחשש הבולשת הבריטית נאלץ לעזוב את הארץ ונשלח על-ידי הסוכנות להיות מדריך ב"הבונים".

המשיך בלימוד הנדסה חקלאית באוהאיו, ארצות-הברית. הישיבה בנכר היתה קשה עליו. היה פעיל בארגונים הציוניים בעיר קולומבוס, קשור לתנועת "הבונים". יצא למחנה-קיץ של הסתדרות הסטודנטים היהודים "הלל", ניהל ויכוחים ברדיו עם סטודנטים ערבים, הרצה על בעיות הארץ מטעם המגבית הארצישראלית המאוחדת בקולומבוס, ניו-יורק, קליבלנד ודטרויט. בשעת הכרזת או"ם נשאר לו סמסטר אחד עד לגמר האוניברסיטה והורשה לסיימו. את התעודה החשיב מאד, אך החליט לחזור ארצה. "באה העת", כתב לאמו. לפני נסיעתו נתבקש למלא שליחות. הוא הזניח את לימודיו ולמד טיס בתמיכתה של קהילת קולומבוס, שנוכחה בכוח רצונו לבוא לעזרת ה"הגנה".

חזר דרך מכסיקו באניה "קפאלוס" (כעת "דרומית"), שהביאה תחמושת וציוד. הנסיעה ארכה למעלה מחמישה שבועות. אריה היה הממונה על כתב-הסתר (הקוד), אך דאג והתמסר גם לעניני הבטחון. בשיחותיו והסבריו קירב את אנשי הצוות, יהודים ונכרים, לבעיות הציונות והדגים לפניהם בדמותו את הנוער בארץ - רציני, הגיוני וחברתי.

בספטמבר 1948 הגיע לנמל תל-אביב. מיד התגייס לשירות-המודיעין ושירת בצפון, כעבור זמן-מה ביקש להעבירו לחזית. הוא לא יכול היה לשקוט על מקומו, בידעו שחבריו נמצאים בשדות פעולה מסוכנים, הוא הרגיש בכך עלבון ששולחים אותו למקומות בטוחים ולא אל חבריו. הוא שאף להגיע אל המקומות המסוכנים.

השתתף בקורס לקציני-מודיעין קרביים ונשלח לנגב לאזור נירים-ביר-עסלוג'. שם התנדב לצאת לחזית עימארה-צאלים שהותקפה קשה ואשר את סביבתה הכיר עוד משנת-השירות. האזור סבל ביותר מלחץ הצבא המצרי והחילות הבלתי סדירים. אנשי הישובים שעמדו תקופה ארוכה בהתקפות בלתי פוסקות - חיו בתנאים קשים ורוחם נחלשה. אריה ביקש להצטרף אליהם בפעולות הסייור הליליים, לאיסוף אינפורמציה ולאבטחת הדרכים.

ב-21.11.1948 נסע בג'יפ לסיור-אבטחה. ליד עימארה עלה על מוקש ממוקשי האויב וכעבור שעות מספר נפטר. ב-24.11.1948 הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.