סמל יפעת נאור ז"ל

קורות חיים

בת רחל ודוד, אחות לרן משה, ושני. יפעת נולדה ביום ז' באדר תשל"ז (25.2.1977) בתל-אביב. כפעוטה היתה יפעת גדולה ועירנית, פטפטנית ועצמאית. עוד כשהיתה בגן הטילו עליה הגננות אחריות רבה, וסיפרו על שובבותה, תבונתה, חוש ההומור שלה, ורצינותה במילוי מטלותיה בגן. את שנות לימודיה הראשונות למדה יפעת בבית הספר היסודי "החייל" אשר ביד-אליהו, שם היתה חביבת המורים והחברים, שותפה פעילה בהצגות בית הספר, וספורטאית מצטיינת.

כשסיימה את לימודיה בבית-הספר היסודי, עברה יפעת לבית-הספר התיכון "גימנסיה הרצליה" אשר בתל-אביב, השתלבה עד מהרה במגמת כלכלה ומשפטים וסיימה לימודיה בהצטיינות יתרה.

כילדה היתה יפעת חובבת מוסיקה מושבעת ניגנה בחליל, אורגן וגיטרה, ואף השתתפה במספר קונצרטים. בנוסף השתייכה היא ללהקת מחול אשר זכתה במקום הראשון בתחרות שנערכה בקרב להקות מחו"ל ונבחרה לייצג את ישראל בתחרות עולמית. יפעת בחרה שלא להשתתף בתחרות זו משום שחששה שהדבר יפגע בלימודיה שהיו חשובים לה עד מאוד ושבהם קצרה ציונים גבוהים והערכה רבה.

אמה רחל העידה שחלומה של יפעת היה להיות לעורכת דין ולימים שופטת במערכת המשפט הישראלית. היא מזכירה את חיוכה שובה הלב והמקסים, את אנושיותה וטוב ליבה שניכרו במבטה, ואת העובדה שהיתה תמיד מאושרת ובעלת מצב רוח טוב. גם בכתיבה נתנה יפעת ידה והספיקה לכתוב שני סיפורי ילדים קצרים ומספר שירים, אותם אספה משפחתה בקפידה.

כנערה היתה יפעת מדריכת נוער, ובחופשות הקיץ הדריכה בקייטנות, ונהנתה מהדרכה זו הנאה רבה. במסגרת לימודיה התיכוניים נסעה יפעת בלווית חבריה לפולין, וזו היתה נסיעתה הראשונה לחו"ל. מנסיעה זו חזרה יפעת חזקה ובוגרת ועמוסה בסיפורים וחוויות.

בתחילת אוגוסט 1995 התגייסה יפעת לצה"ל עברה קורס מחשבים והיתה למדריכה. במסגרת תפקידה ביקרה יפעת במספר רב של מוצבים מצפון ועד דרום ולא נרתעה מהנסיעות הארוכות שעות הפעילות הממושכות, והעבודה הקשה. לאחר תקופה קצרה הפכה יפעת למשק"ית רישום במפקדת קצין תחזוקה ראשי, וגם מתפקידה זה נהנתה הנאה רבה. במהלך שירותה למדה יפעת לבחינות הפסיכומטריות ותכננה להמשיך את לימודיה, לטייל בעולם, ולהקים משפחה חמה ואוהבת.

למרות העובדה שעברה בהצלחה את מבחני הקצונה הקשים, וויתרה יפעת על קורס הקצינות, והעדיפה להמשיך ולבצע את תפקידה, תפקיד שאותו אהבה בכל ליבה וגרם לה לתחושת סיפוק וגאווה. יפעת תוארה על ידי מפקדיה כחיילת מסורה, שבלטה בשאיפתה למצויינות, גילתה מיומנות ויוזמה יוצאת דופן במילוי תפקידה, ואף היתה מועמדת לקבל על כך פרס מטעם ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה.

יפעת נפלה בעת מילוי תפקידה, ביום ד' באדר א' תשנ"ז (11.2.1997), כאשר נהג אוטובוס ערבי התנגש בזדון במכונית בה נסעה. עימה נהרגו סגן רחמן עינת ז"ל, רב"ט חבשוש יהב ז"ל ורב"ט פרחי רינת ז"ל. יפעת הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול, והיא בת עשרים, היא הותירה אחריה הורים, אח ואחות.

באיגרת ניחומים שנשלחה למשפחה כתב קצין התחזוקה הראשי את הדברים הבאים: "יפעת בלטה בחיוכה, צניעותה ומסירותה. בדרכה השקטה האופיינית לה, כחלק מחבורה מצויינת, הצטיינה יפעת במילוי תפקידה. למדנו להכיר גם את הצדדים היפים האחרים שלה בכל הקשור לאהבת המשפחה, היותה עמוד אש ודמות לחיקוי. עתידה היה עוד לפניה. תמונתה עם שרוך ההדרכה במדי צה"ל לא תמוש מעיננו. תמונה הממחישה יותר מאלף מילים את גאוותה לשרת בצה"ל ולשמש בו כמדריכת מחשבים".

הוריה הנציחו את זכרה ברכישת ספר תורה שהוכנס לבית הכנסת "שערי שמיים" אשר בשכונת יד אליהו בתל-אביב.