טוראי אילן בילר ז"ל

קורות חיים

בן פתחיה ונחמה. נולד ב-12.5.1930 בתל-אביב. למד בבית-ספר עממי, ועד המחלקה הששית -בבית הספר הריאלי "מונטיפיורי". נודע כאחד מטובי הספורטאים באגודת "ברית מכבים-עתיד", מטובי השחיינים בארץ, אלוף שחיית-גב לנוער, מטובי המשחקים בכדור-מים ממייצגי ארצנו בתחרויות בינלאומיות לשחיה, שבאחת מהן זכה בגביע . למחרת ההחלטה בליק-סאכסס והתחלת פעולות המלחמה בארץ התיצב לשירות והתקבל לאחד מגדודי הפלמ"ח בחטיבת "יפתח". כבחור חביב על חבריו סחף גם אותם עמו להתגייס לשירות מלא בגדודו. היה תמיד מן הראשונים למילוי פקודות הממונים עליו, בלי להרהר אחריהם.

אחרי אימונים קצרים יצא לפעולות-סיור , גישוש , כפורץ וחבלן. שירת בליווי שיירות בין טבריה לגליל הצפוני , בקרבות הגליל, בטיהור כפרים ערביים , בכיבוש עין-זיתון והיה אחד משני החיילים העברים הראשונים, שחדרו לחלק הערבי של צפת בקרבות לשחרור העיר. בקרב נבי-יושע נפגע כובע-הפלדה שעל ראשו בכדור ומעצמת המכה נשרט גם ראשו . הועבר עם גדודו לחזית המרכז, למבצע "דני", והשתתף בכיבוש לוד ורמלה והכפרים שבסביבה.



על סף הפוגה ב' לחם עם פלוגתו בכפר אל-בורג' , בדרך לטרון-רמאללה והשתתף במאמץ לנתק את לטרון לשם כיבושה. והנה באה התקפת -נגד של הערבים בכוחות מרובים פי חמישה ועם משורינים רבים . בהיותו מקלען שני, הסתתר מאחורי משוכת-צבר ובראותו את תנועת האויב המאיימת באיגוף, המטיר אש רצופה על המשורינים . כשהזהירוהו חבריו מפני הסכנה שבפעולתו, העשויה לגלות את מקומם ולמשוך אליהם את אש האויב בעוד שאין להם מחסה מפניה, אמר: "אין דבר, העיקר שהמשורינים ייעצרו". מטרה זו הושגה, אבל הוא נפגע בחוט שדרתו מאש האויב והתאפק מזעקת כאב כשטילטלוהו למקום האיסוף, לבל ירפה את רוח חבריו. רק פעם אחת שאל מדוע אין מעבירים אותו משם, וכשהוסבר לו שהאמבולנס לא יכול עוד להגיע בגלל אש האויב לא הוסיף עוד לדבר על כך, הבליג על יסוריו והתלוצץ, כי לאחר שנפגע יזכה סוף-סוף לקבל חופשה .

מת משטף-דם פנימי ב-16.7.1948 הובא למנוחת-עולמים בנחלת -יצחק ב-18.7.1948.