טוראי אריה אוריאלי ז"ל

קורות חיים

בן דויד וסוניה. נולד ב-23.11.1928 בדרך מהרצליה לתל-אביב. ילדותו עברה עליו במושבה הרצליה, בה למד בבית-הספר העממי. למד שנה במשמר-השרון וסיים את הכיתה השמינית בבית-הספר "כרמל" בתל אביב. אחרי סיימו את בית הספר העממי בתל אביב הפסיק את לימודיו למשך שנה והשתלם בבית מלאכה מכני, ואחר כך התכונן במשך הקיץ לבחינה ונכנס לכיתה הששית של בית-ספר תיכוני. נתגלתה בו נטיה מיוחדת לימאות ושאיפת חייו היתה "להיות מלח". בחייו האזרחיים היה מכונאי ופועל קידוח.

חבר ה"הגנה" מנעוריו, התגייס לפלמ"ח ומילא בו תפקידים שונים בתקופת המאבק נגד השלטון הבריטי. "אריה הגיבור "או "אבא'לה" קראו לו חבריו לגרעין על שום בגרותו הרוחנית וכוחו הפיזי הרב. היה עליז-חיים וריכז סביבו חברים רבים והשפיע עליהם מהתלהבותו הטבעית.

על אף שבר ברגלו התגייס למלחמת-השחרור מראשיתה. ויתר על הימאות והלך לח"יש, אחר-כך לפלמ"ח. השתתף בקרבות תל-ליטוינסקי. לחם במסגרת הפלמ"ח בגרעין גבעת-חיים.

נהרג ביום 6.6.1948, בתאונת-דרכים באוטו צבאי, בו נסעו חיילים רבים, עליזים ושמחים, מגבעת חיים לתל-אביב להינפש אחרי הקרבות. נקבר בהרצליה ביום 7.6.1948.

הניח אחריו הורים, אחות ושני אחים.

באחד ממכתביו האחרונים הביע את דעתו כי בודאי ננצח, אולם מוטב למות מאשר להיות מנוצחים.

גרעין "מכבי הצעיר", שבו היה חבר, יסד את קיבוץ "סוללים" אשר בהרי נצרת. הקיבוץ הקים יד לזכר חבריו הנופלים במערכות ישראל - ושמו של אריה חקוק בסלע בין יתר הנופלים. הוריו של אריה הקדישו את חסכונותיו מעבודתו לקרן "גמילות חסדים" הנושאת את שמו.