קורות חיים
בראש אנשיו לחם יצחק ביפו מהיום הראשון לקרבות. ביום הרביעי, יצא צבי בראש כתתו לסיור. הם בדקו בית אחר בית עד שהגיעו אל העמדה שבלמה את ההתקדמות. בהתקפת רימונים השתלטו עליה. לפתע הגיחו מאחורי הבתים שני ערבים מזויינים. בהתאם להוראות לא להרוג שבויים, ציווה עליהם צבי להיכנע, אך תוך כדי הרמת ידיו ירה אחד הערבים בצבי והוא נפל חלל.
בעודו ילד נטעו בו הוריו את האהבה לארץ ישראל, ובן שש היה כאשר עלה אביו ארצה, כדי להכשיר את הקרקע לעליית בני ביתו. שנתיים נוספות נשאר צבי בפולין ולמד בבית-הספר "תרבות", ואחר-כך יצא עם אמו ואחיו הצעיר, ללא רשיון ובדרך לא דרך, אל ארץ ישראל. אחר נדודים רצופי סכנות וסבל, שהשאירו רישומים עמוקים בלב שני הילדים וחישלו את אפיים, הגיעו ברגל מגבול הלבנון לצפת. כאן נאסרו, ורק לאחר מאמצים רבים שוחררו והורשו להמשיך בדרכם לתל-אביב.
אחר שסיים את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי, עבר צבי ללמוד בבית-הספר התיכון "מונטפיורי". באותם ימים הצטרף ל"הגנה" והתעניין במיוחד בשטח התעופה. כחבר המועדון הא"י לתעופה, נטל חלק פעיל בפעולות המועדון, למד בעיות שונות הקשרות בתעופה והשתתף בתחרויות דאיה.
עם חידוש מלחמת אצ"ל בשלטון הזר, עזב צבי את ה"הגנה" והצטרף אל מחנה הלוחמים. בשנת 1945 נעצר על-ידי שוטרים בשעת תליית כרזה ברחוב הומה מאדם. שבועיים הוחזק בכלא יפו, ואח"כ שוחרר. במרוצת הזמן עבר קורס סגנים ונתמנה כמפקד יחידה ב"דלק" (מחלקת המודיעין). בעת ובעונה אחת התמחה בטיפול בנשק והועסק במחלקת הייצור.
תודות לשליטתו בנשק וקור רוחו, הצליח פעם למנוע אסון: עם סיום שעור ברימונים, כאשר אסף צבי את הרימונים, נשמטה הניצרה מאחד מהם. בזריזות ובקור רוח נדירים הצליח למנוע אסון, ונפצע פצעים קלים בלבד. כאשר נאסר אחיו הצעיר באחת הפעולות והולקה על-ידי הקלגסים הבריטיים, יצא צבי בחברת לוחמים אחרים לפעולת תגובה. הם חטפו שני סמלים בריטיים, הביאום לסביבת הירקון, ושם נקם צבי את כבוד אחיו. הניח אשה.