טוראי ריכרד (צבי, רישק) ליכטר ז"ל

קורות חיים

צבי, בן חנה וזאב, נולד ביום י"ד בכסלו תרפ"ז (20.11.1926) בפולין, בעיר קרקוב. למד בבית ספר יסודי והמשיך לגימנסיה עברית בעירו. מנעוריו היה חבר בתנועת "מכבי".

קרקוב נכבשה ע"י הגרמנים ב-6 בספטמבר 1939 והוכרזה כבירת המחוז. מיד לאחר הגעת הגרמנים נשלחו כל בני משפחתו של צבי לגטו. רק הוא הצליח לברוח, ומאז נותק הקשר ביניהם. עד שנת 1943 פעל עם הפרטיזנים בפולין, שלחמו נגד הגרמנים ככל יכולתם כשהם מסתתרים ביערות, עד שנתפס בידי הגרמנים ונלקח למחנה ריכוז. עם התקדמות הצבא הרוסי שוחרר המחנה ובסוף 1944 הצליח צבי לחבור לחיילי הבריגדה היהודית באיטליה. במשך שנה נדד באירופה בחיפוש אחר שרידי משפחתו, אך לשווא, מלבדו כולם נספו.

ב-19 באוקטובר 1946 עלו צבי ורעייתו שפרה, אותה נשא זמן קצר קודם לכן, לאוניית המעפילים "לטרון" בדרכם לארץ ישראל. האונייה, שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה", הפליגה מנמל לה-סיוטה שבריביירה הצרפתית כשעל סיפונה 1,252 מעפילים - ניצולי שואה ממדינות מזרח ומערב אירופה וחברי תנועות נוער. הבריטים עקבו אחר האונייה מרגע צאתה לדרך, ובהגיעה ללב ים השתלטו עליה באמצעות סילוני מים וגז מדמיע, ירי מאקדחים והכאה באלות. "לטרון" נגררה לנמל חיפה, ובראשית נובמבר 1946 הורדו ממנה המעפילים בכוח והועלו על אוניות גירוש שלקחו אותם למחנות המעצר בקפריסין.

בקיץ 1947, אחרי כחצי שנה במחנה, הגיעו צבי ואשתו ארצה והתיישבו בדרום תל אביב, סמוך למסגד חסן בק. צבי הסתדר בעבודה כמעצב (דקורטור), למד מהר עברית והתערה בחיי הארץ. על אף התלאות הרבות שעברו עליו היה עליז ברוחו והשרה מעליזותו על אחרים. בסוף 1947, בתחילת המאורעות שבישרו את מלחמת העצמאות, עברו לגור בבית מכרים ברחוב פינסקר במרכז העיר.

בראשית מלחמת העצמאות התנדב צבי למערכה, וצורף לגדוד 14 בחטיבה מספר 1, "גולני" ולחיל השריון. אחרי אימונים השתתף כלוחם בפעולות רבות באזור הצפון, לחם בבית לחם הגלילית, עין דור, ליווי שיירות בעמק הירדן, לוביה ועוד בדרך לשחרור טבריה. בכל מקום מילא את חובתו במסירות, וכפרטיזן לשעבר היה מופת לאומץ ולעמידה איתנה בכל משימה מתוך בוז לסכנה.

גם בצבא היה צבי "מדביק" בעליזותו את חבריו, כפי שזוכר אחד מהם: "בכל מקום ובכל פינה שמעת את צחוקו העליז והרענן, יחד עם בדיחותיו הרבות שמצאו הד וחיבה בקרב החבר'ה".

ביוני 1948 הוצבה יחידתו של צבי באזור המושבה סג'רה (כיום - אילניה) בגליל התחתון, שהייתה בקו החזית מול ריכוזי "צבא ההצלה" הערבי שישבו בלוביה ובטורען וניסו להגיע לעפולה. כבר בקרב הראשון, ב-9 ביוני, בלט צבי. סיפר חבר: "ריכרד הראה אומץ רב בקרב מהרגע הראשון. הראשון במתקדמים, עם רימון ביד, שקט וקר רוח, היה לדוגמה לאחרים, פעל כחייל ותיק בביטחון מוחלט".

כזאת הייתה התנהגותו גם ביום 11.6.1948. באותו בוקר נכנסה ההפוגה הראשונה במלחמה לתוקף, היחידה התכוננה ליציאה לחופשה וצבי ציפה לפגוש את רעייתו. לפני הצהריים הפרו הערבים את ההפוגה ותקפו את סג'רה, והפלוגה הוזעקה להגנת המושבה. סיפר חבר: "תחת מטח אש קשה הגענו לסג'רה. המשלטים בסביבה תפוסים על ידי האויב. כוחנו דל אך מוכרחים להתגונן... ריכרד עבד בלי סוף, ויש לציין את עליזות רוחו בשעות קשות אלו. הרגיש את עצמו כל כך בטוח וחופשי, כאילו היה זה מקצועו מתמיד... בשעה 13:00 הפעיל האויב נגדנו תותחים ומרגמות... הפגז הרביעי נפל לידנו והרגשתי זעזוע קשה בכל גופי... התאוששתי כעבור רגעים ספורים ולפני עיני ריכרד מתגולל בכאבים בשלולית דם..."

צבי נפצע קשה בגפיו, פונה לבית החולים בעפולה אך שם נפטר למחרת, ה' בסיוון תש"ח (12.6.1948). היה אחד מלמעלה מ-45 לוחמים שנפלו בהגנת סג'רה בימים 9 עד 15 ביוני 1948.

צבי היה בן עשרים וחמש בנפלו. הותיר אשה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בעפולה.

החלל הינו "נצר אחרון". השאיר אחריו אישה, שפרה.

"יהי זכרו ברוך"

(סיפור חייו מתוך פרויקט "לתת פנים לנופלים")