סמ"ר שמאי טייכר ז"ל

קורות חיים

שמאי, בן בתיה ולזר, נולד ביום כ"ט בסיון תש"א (3.7.1951) בתל-אביב. הוא למד בבית הספר היסודי "בלוך" בתל אביב ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית- הספר התיכון-עירוני ט' בתל אביב. מילדותו היה שמאי חבר בתנועת הצופים בתל אביב והיה פעיל מאוד בתנועה. ברבות הימים היה אף מדריך חינוכי ועסק בהדרכה מספר שנים. הוא היה חובב ספורט, והצטיין בענף הכדור-סל והכדור-יד. בענף הכדור-סל שיחק ב"מכבי" תל אביב - נוער, השתתף בתחרויות רבות במסגרת בתי הנוער וזכה בעיטורים ובפרסים רבים. שמאי היה בן נאמן ומסור להוריו, וגדל באוירה נעימה ולבבית בבית הוריו. הוא היה חברותי, מוכן תמיד לעזור לזולת, וכל מי שהכירו אהב אותו בזכות אופיו הטוב, יושרו הרב, חביבותו ומידותיו הטובות. שמאי גויס לצה"ל בתחילת אוקטובר 1969, והתנדב מלכתחילה לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות, השלים קורס בסיסי בבית הספר לשריון, ולאחר קורס זה השתלם בקורס למפקדי טנקים, וסיים אותו בהצטיינות. בזכות זאת הוטלו עליו תפקידי הדרכה בחיל השריון, והוא שירת כמדריך עד ששוחרר מהשירות הסדיר. כאשר שוחרר, ביום 8.10.1972, הייתה דרגתו הזמנית סמל-ראשון, ודרגת הקבע שנקבעה לו סמל. בדברי ההערכה שכתב מפקדו של שמאי, נאמר "התנהגות: טובה מאוד, הערכה: מדריך מעולה, אחראי ומסור, ממלא את תפקידו ברצון ובאהבה".

כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא שמאי לשירות מילואים, ולמרות שמטעמי בריאות לא צריך היה למלא תפקיד פיקודי, התנדב לשמש מפקד טנק ולהילחם בקו החזית הראשון. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל שבוע וחצי לאחר פרוץ המלחמה, ביום 17.10.1973, לחמה יחידתו של שמאי באזור הגידי. בקרב זה נפצע שמאי פצע אנוש בראשו. הוא הועבר לבית החולים בבאר-שבע ושכב שם כארבעה חודשים, בלי שהכרתו תחזור אליו. לאחר ארבעה חודשים הועבר לבית החולים "הדסה" בירושלים, וכתום שבועיים ימים מיום העברתו לירושלים, ביום י"ג באדר תשל"ד (6.3.1974), מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל ראשון.