סרן רום שלומי ז"ל

קורות חיים

בנם של מיכל ושי. נולד ביום כ' בכסלו תש"ס (29.11.1999) במושב גנות הסמוך לחולון. אח לטל וגור.

רום גדל והתחנך בגנות, למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון האזורי.

ילד טבע שובב ופראי, מלא שמחת חיים, שאהב ללכת יחף, לטפס על עצים ומגיל צעיר הבהיר לכולם שכשהוא רוצה משהו – דבר לא יעצור אותו. בבית הספר היה דומיננטי מאוד, וצוות המורים סיפר כי בלט ברוח השטות שלו, כמו גם בנחישותו ובחריצותו.

הוא לא נח לרגע, תמיד היה בתנועה ומצא לעצמו תעסוקה. כנער, נהג לרכוב על סוסים ועל אופני שטח ולקח חלק בעבודות כפיים שונות במושב. בנוסף, אהב גלישת קיט (גלישה בים באמצעות גלשן ומצנח) ונהנה מכל פעילות שהציבה בפניו אתגר.

הייתה לו יכולת מיוחדת להפוך אתגרים לתהליכי צמיחה והתפתחות, תמיד חתר למצוינות ולא נרתע מעבודה קשה, אלא ההיפך מכך – חיפש דווקא את הקושי וההתמודדות, וכל מכשול שנקרה בדרכו רק דרבן אותו יותר.

ב-5.12.2018 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ב"שלדג", יחידת הקומנדו של חיל האוויר. מתחילת המסלול בלט בחוסנו הפיזי והמנטלי, תמיד היה זה שסחב את הציוד הכי כבד, לא נכנע לקושי ולעייפות ועודד את האחרים.

חבריו מספרים על אחד השבועות הקשים במסלול – שבוע הניווטים. בזמן שהם התקשו והתעייפו, רום שמר על ניצוץ בעיניים, התלהב מהנוף ונהנה מהדרך. בכל לילה, לפני היציאה לניווט, הודיע: "הלילה אני מגיע ראשון, לא מעניין אותי כלום", ובכל פעם מחדש עמד במילתו, צעד בקצב שהאחרים לא עמדו בו והקדים את כולם. איש מחבריו לא הצליח להסביר מאין שאב את הכוחות.

באחד הלילות, כשהלוחמים הגיעו לנקודת הסיום, הקור והגשם הכו בהם. לאיש לא היו מספיק אנרגיות לעשות משהו בנוגע לכך, מלבד רום. בלי להתלבט הוא החל להתרוצץ בין השיחים, קושש ענפים וזרדים שנותרו יבשים, ותוך מספר דקות הדליק מדורה שחיממה את כולם.

"סופרמן בתחפושת של ילד", סיפר חברו לשירות, נעם, "העוצמה שלו תמיד מתפרצת, אנרגטית, תמיד ידבר איתך ויעשה עוד מאה דברים במקביל... אני לא יודע איך הלב הענק שלו נכנס בגוף הזה... אני לא חושב שיש בן אדם שהכיר את רום ולא התאהב, העריץ ורצה אותו קרוב אליו, פשוט להסתכל וללמוד".

בהמשך השירות יצא רום לקורס קצינים ולאחריו שימש כקצין סיור בבית הספר לכוחות אוויר מיוחדים. הוא היה מפקד נערץ, מסור ואמיץ, שדאג לכל חייליו ועשה הכול למענם.

תמיד שם לב לפרטים הקטנים, לרגע לא הפסיק להיות בעשייה לטובת הכלל, ובכישרונו הצליח להפוך כל דבר בו נגע – לזהב.

רום הביא עמו חוש הומור משובח ורוח שטות מרעננת, לצד נוכחות שקטה ויציבה שהשרתה סביבו רוגע ביטחון. הייתה בו אהבה עמוקה לכל אדם ואינטליגנציה רגשית נדירה, שגרמה לכל מי שפגש להימשך אליו ולסמוך עליו בעיניים עצומות.

מהוריו ירש אהבה אדירה לבישול, ובכל מפגש חברתי הוא היה זה שאחראי על הכיבוד. כשהיה במטבח, נהנה מהשקט שלו ולא הרשה לאיש להיכנס ולעזור. הבישול היה עבורו דרך נוספת להעניק לאחרים, שהסבה לו הנאה רבה, והוא מעולם לא חיפש לקבל תודה או הכרה על מאמציו.

רום היה חבר אמת, בן ואח ומסור, ובן זוג אוהב לחברתו נעם. קרוביו מתארים אותו בחיוך כ"עוף מוזר", אדם יוצא דופן ומעורר השראה, שלא הסתכל רק על מטרות גדולות וחלומות רחוקים, אלא ראה כל יום כהגשמת חלום, וחי בקצב ובהתלהבות שהיו ייחודיים רק לו.

ב-8.10.2023 היה אמור להגשים חלום נוסף ולהתחיל תפקיד פיקודי חדש, אליו שאף לאורך כל השירות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

את סוף השבוע של שמחת תורה בילה רום בביתו, רגע לפני כניסתו לתפקיד החדש. עם פרוץ המתקפה, הוקפץ לדרום יחד עם חבריו ליחידת "שלדג". הצוות בו לחם יצא להגן על מפקדת אוגדת עזה, השוכנת במחנה רעים, סמוך לגבול רצועת עזה.

עם הגיעם, ניהלו הלוחמים קרב אמיץ ועיקש מול עשרות מחבלי חמאס שתקפו את הבסיס. במהלך הלחימה, רום נפצע בפניו מרסיס של רימון אך המשיך להילחם. זמן קצר לאחר מכן, נורה בידו. הוא הניח לעצמו חסם עורקים וחזר במהירות ללחימה. כשאחד הלוחמים לצידו הציע לחזק את חסם העורקים אמר לו: "הכול טוב, תמשיך".

רום לחם בגבורה, בחירוף נפש ובמקצועיות עד שנורה שוב. הפגיעה השלישית שספג הייתה בראשו, ואותה הוא לא הצליח לשרוד.

סגן רום שלומי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב אחיעזר. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

"רום שלנו, הזמן עובר והכאב לא מרפה", כתבה קרובת משפחה במלאת שנה לנפילתו. "השארת חלל ענק. היית הילד הכי כובש בכל מקום אליו הגעת. מקור להערצה ולגאווה עבור כל המשפחה. כמה התגאינו בך, עטרת ראשנו, על הגיוס לתפקיד משמעותי, על הערכים שלך, על מי שהיית. לצערנו אלו גם הערכים עליהם נפלת, ילד פלא שכמוך. שכנגד כל הסיכויים הצלחת, התקדמת, פיקדת ועשית זאת בדרכך השקטה והמיוחדת".

"רום, ילד פלא" , כתב ליאור. "ילד שמח עם חיוך רחב ועיניים בורקות. נמצא בכל מקום, על השבילים, בין העצים (או עליהם), תמיד עם חיוך, תמיד בקסם. אזכור ואזכיר אותך תמיד. לך לשלום מוגלי אהוב".

רום מונצח באנדרטה לזכר לוחמי חיל האוויר שנפלו בעת שירותם, השוכנת בהר הטייסים שבהרי ירושלים.

הוא מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי של עמותת יוצאי "שלדג" ובפרויקט ההנצחה "קווים לדמותם".

באפריל 2024, לקראת חג הפסח תשפ"ד, נערכה חלוקת חבילות מזון לעילוי נשמתו של רום, במסגרת פרויקט "קמחא דפסחא" של עיריית אור יהודה.

אחיו, גור, הוציא לזכרו שיר בשם "יותר מדי 7.10". השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.

עמודי הנצחה לרום נפתחו באתרים "למלא את החלל" ו-memoriz.plus.