קורות חיים
בנם של מרגלית ושלום. נולד ביום ט"ו בסיוון תש"ל (19.6.1970) בתל אביב. אח לחגית ונטע.
נתי נקרא על שם דודו ,שנהרג במלחמת העצמאות.
הוא גדל במשפחה חמה ותומכת, אשר העניקה לו את המרחב לעסוק בכל אשר חפץ. בילדותו, כשהחל להתעניין במכוניות, במטוסים ובמַסוקים, קנו לו הוריו דגמי מטוסים נתי השקיע שעות רבות בהרכבת אינספור החלקים הקטנים ובהדבקתם, ותלה את הדגמים בחדרו. מגיל צעיר זיהה דגמי מכוניות, ידע את שמות המטוסים והמַסוקים בעל פה, והיה מזהה אותם בשמים ומדהים בכך את הסובבים אותו.
דפנה, אשר למדה איתו בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "עציון", סיפרה על צחוקו המתגלגל של נתי: "לאורך כל שנות לימודינו בבית הספר 'עציון', נתי היה המצחיקן של הכיתה. כולם אהבו לשהות במחיצתו. הוא היה הכוכב שלנו. תמיד היה לו חיוך על השפתיים, וגם העיניים שלו צחקו, חיוך ענקי שבשנייה הדביק את כולנו.
נתי היה חקיין מדהים של הגששים. הוא הכיר בעל פה את כל המערכונים ותמיד שלף בַּמקום ציטוט... והצליח להוציא גם מן התלמידים הכי רציניים וחמוצים צחוק משחרר. נתי אף פעם לא רב עם אף אחד!... ילד מדהים, ולא פלא שגדל להיות גבר מיוחד במינו. גבר שבגברים! עוד כילד נתי היה ישר, כישרוני וחברותי, אוהב אדם אמיתי, ספורטיבי ותוסס. כולנו חיפשנו את קרבתו".
חגית אחותו סיפרה: "נתי לא היה סתם אח. נתי סימל עבורי את כל היושר והטוב שקיים באדם. מעולם לא רבנו, כלומר הוא לא רב איתי, אני כעסתי עליו מדי פעם אבל הוא מעולם לא. לא היה לו צורך להתעמת עם אף אחד..."
נתי המשיך את לימודיו בתיכון "אורט טכניקום" בגבעתיים במגמת אוטומציה ובקרה.
בשנת 1988 התגייס לחיל ההנדסה, לסיירת "יעל", אחר כך סיים קורס קצינים ומונה לקצין הנדסה בסיירת. במהלך שירותו הצבאי עבר קורסי צניחה וצלילה.
לאחר שירותו הצבאי טייל בעולם: באירופה, ארצות הברית וגואטמלה.
במילואים הצטרף לגדוד חה"ן (חיל הנדסה) של הצנחנים, תחילה כמפקד מחלקת סיור ואחר כך כמפקד הפלוגה, שהקים – פלוגה א' החדשה בגדוד, במסגרת חטיבת הצנחנים. נתי השקיע ימי מילואים רבים ומסירות רבה בהקמת הפלוגה המיוחדת: בחר בקפידה את החיילים מבין יוצאי סיירת "יעל" ויוצאי כוחות מיוחדים בחטיבת הצנחנים, טרח על תוכנית האימונים, בדק בעצמו את הציוד, תוך שהוא משמש דוגמה לפקודיו. ביום העצמאות 2005 אף קיבל אות הוקרה כקצין מצטיין על הקמת הפלוגה.
באוגוסט 1999 סיים תואר ראשון בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה באוניברסיטת "בן גוריון" שבנגב. מיד עם סיום לימודיו התקבל לעבודה כמהנדס בחברת "מוטורולה", שלימים הפכה לחברת האלקטרוניקה "פריסקייל". נתי התקדם ובמהרה הוכיח את עצמו כמהנדס כריזמטי ומוכשר, ונחשב למקצועי ביותר בתחומו. הוא מונה לתפקיד בכיר – מנהל צוות ה"זיכרונות" בחברה, פיתח וקידם פרויקטים רבים, שזיכו אותו בהערכה רבה.
בחייו האינטנסיביים ידע לשלב פעילות ספורטיבית במגוון תחומים והקדיש לה שעות רבות בשבוע כדבר שבשגרה: את הבוקר התחיל ברכיבה על אופניים ובריצה לאורך חוף הים בהרצליה, התקלח בחוף הים ומשם הגיע לעבודה. נתי החליק על רולרבליידס, התעמל בחדר כושר במקום עבודתו – חדר הכושר נקרא על שמו, לאחר מותו – והִרבָּה לצלול. בכל נסיעה בארץ ובחו"ל חיפש אתרי צלילה.
שרון רעייתו סיפרה, שבפגישתם הראשונה הם גילו כי הם שכנים ו"מאותו ערב בלתי נשכח הפכנו לחברים הכי טובים. מצאתי חבר קרוב, ממש נפש תאומה". עוד אמרה: "היית עבורי עמוד יציב של שפיות, כנות ואהבה ללא גבולות. דמותך המיוחדת הקסימה אותי מהשנייה הראשונה". פעם אמר לה נתי: "אני רואה אותנו מזדקנים ביחד," סיפרה שרון, "ואני שאלתי אם מדובר בהצעת נישואים, ואתה חייכת ואמרת לי: 'כנראה שכן' ". לאחר היכרות קצרה, התחתנו השניים במאי 1999 ועברו להתגורר בקריית אונו. נֹעם, בִּתם הבכורה, נולדה באפריל 2001. שרון תיארה את נתי בלידה: "... אני זוכרת תמונה ראשונה שלכם שניות ספורות אחרי שנולדה, אוחז בה בשתי ידיך בזהירות רבה, אומר שאתה מרגיש כאילו אתה מרחף באוויר, תחושה עילאית כזו שאינך מכיר". יהלי בנם נולד בינואר 2004.
נתי נהנה לטייל בחו"ל אך יותר מכך – ברחבי הארץ. הוא אהב את נופי ישראל, בעיקר את המדבר, את הנחלים הזורמים בדרום אחרי ירידת הגשמים. בשבתות טייל עם משפחתו מהצפון ועד הדרום, כשהוא נושא את ילדיו על המנשא ומספר להם את סיפור המקום, מסביר היכן הם מבקרים, מריח איתם את הפריחה, פורשׂ עבורם מחצלת למנוחה ומכין את הארוחה. "נתי עבד קשה מאוד אבל כל שנייה פנויה בילה עם הילדים," סיפר גיסו יאיר. הוא השקיע שעות רבות בילדיו, לחנכם לאהבת הארץ דרך טיולים ואתגרים. שרון הוסיפה: "לא היה מאושר ממנו: כל רגע במחיצתו של נתי, כשהיינו מגיעים לשטח, היה קסום. יופייה של המדינה השתקף בעיניו, בפניו ובעיקר, בחיוך המלא שמחה... תכנון מסלול שיתאים אופטימאלית למזג האוויר, המפות, הציוד והאוכל – היה הכול באחריותו... כשהיינו לנים מתחת לכיפת השמים, היה אומר לי: 'תראי נושה, זה מלון בדירוג של עשרות אם לא אלפי כוכבים, איפה נמצא את היופי הזה?' אותי כמובן זה כבש. כל טיול היה הצלחה, אהבתי את הרגעים הקסומים שלנו ביחד, אהבתי את הברק, הכריזמה והפתיחות שהייתה לנו לעשות את הדברים בדרך המשותפת שלנו. העברת לנו את ראייתך הכל כך מיוחדת לאותם דברים שנראים לכולנו מובנים מאליהם. בשבילך הכול היה מתנה: עלינו להודות לַכּול, אפילו לאדמה..." ביום גשום הוא היה מכין למשפחתו מרק או תה צמחים; כשירד ממצדה בשביל הנחש נשא על גבו במנשא את יהלי ואת נֹעם בידו, בו בזמן צילם את הנוף וקרן מאושר; "מרעיף אהבה ומחייך, משבח אותנו על העוצמות שלנו ומחזק," אמרה שרון. הוא התלהב כמו ילד מכל צמח, נפעם כל פעם מחדש מחיות הבר וממערכת הכוכבים.
לנתי תמיד היה מצב רוח מרומם, תמיד צוחק. החיוך הרחב, האופטימיות, הכֵּנות, ההקשבה לזולת, אהבת הבריות, הנתינה האינסופית היו מסימני ההיכר הבולטים שלו, כי מבחינתו לתת פירושו לקבל. הוא לימד את יקיריו לכבד ולהעריך, לקבל את החסרונות ולהופכם ליתרונות, לא לשפוט אלא להבין. הוא חי על פי מערכת ערכים בלתי מתפשרת, בדרך הארוכה והישרה, בלי קיצורי דרך, בלי לעבור על הכללים.
שבועיים אחרי פרוץ מלחמת לבנון השנייה גויס נתי בצו שמונה למלחמה. "הייתה לו המון מוטיבציה. הוא אף פעם לא דיבר על חששות, אופטימי חסר תקנה, המדינה הייתה חשובה לו כמו המשפחה," סיפרה חגית על אחיה. נתי הקפיד להתקשר מהמילואים, להרגיע את בני משפחתו. הוא נהג להתנדב לימי מילואים רבים, מעולם לא החמיץ אפילו יום אימונים אחד. תחילה אומן הגדוד בצאלים ואחר כך עבר לעפולה ומשם עלו ללבנון. אחרי 'אפטר' של מספר שעות, אותן בילה עם משפחתו, חזר לחייליו. הפלוגה נכנסה ללבנון ב-8.8.2006. יעדם היה הכפר רשף, שבדרום. הם יצאו למשימתם, וכשעלה השחר מצאו מחסה בבית בכפר דבל.
ביום ט"ו באב (9.8.2006) בשעה 12:24 הותקף הבית בשני טילים. רב-סרן נתי יהב נפל בקרב בדרום לבנון עם עוד שמונה מחייליו. בן שלושים ושש היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי "קריית שאול". הותיר אחריו אישה ושני ילדים, הורים ושתי אחיות. אביו, שלום ספד לו "בני , מי ייתן מותי תחתך היום.."
החיילים שנפלו עימו הם: סרן ליאון שמוכר, רב-סמל ראשון אשר ראובן נוביק, רב-סמל גלעד זוסמן, רב-סמל אלעד דן, רב-סמל עדי סלים, רב-סמל נאור קאלו, רב-סמל עידן קובי וסמל-ראשון בן (בנימין) סלע.
נתי ושרון חלמו על רכישת בית חדש ועל הרחבת התא המשפחתי, חלומות שהמלחמה קטעה באִבּם. שרון התייחסה לסמליות יום מותו – ט"ו באב, חג האהבה – של "איש של אהבה עצומה". בתחילת היכרותם שלח נתי לשרון זר פרחים ענק ומיוחד בט"ו באב. "מאז בכל ט"ו באב דאגת להפתיע אותי," ספדה לו רעייתו, "זוכרת אותך לוקח את נֹעם ויהלי וקונים לי מתנה, כותב ברכה, שוקל כל מילה, מרעיף אהבה... לא חזרת אליי, ולי נותרה אותה תיבת חלומות בלתי מוגשמים... התיבה הזו היא תמצית החיים שלי מאז, היא הצוואה להמשיך קדימה, בתוכה גם נמצא הכוח להמשיך בלעדיך... עם השבר והאובדן ועם שמחה וחיוך... מסע אינסופי שהתחיל פעם בצלצול בט"ו באב וגם לא יסתיים בט"ו באב הבא".
נֹעם ספדה לו על קברו: "אבא יקר, ארבע שנים של געגוע וכל שנה הגעגוע אליך הולך וגובר... תמיד יהיה לך מקום חם בלב שלי. היית אבא נהדר, כזה שתמיד עושים איתו כיף. היית מאוד מיוחד ואין שני לך – מלמד, עוזר ותמיד מפרגן. על כל מעשה חדש שעשינו תמיד אמרת לנו 'כל הכבוד', תמיד החיוך שלך עשה לנו מצב רוח טוב".
יהלי בנו הקטן אמר: "אני זוכר את הטיולים הרבים שעשינו ביחד, היית לוקח אותי ואת נֹעם לראות מערות, נחלים והרים, היה לנו כיף מאוד להיות איתך בטיולים, במיוחד בטיול אוהלים".
"כל כך מתגעגעת אליך אח גדול ויקר שלי," ספדה לו נטע אחותו, "אתה איתי כל הזמן, יש לך מקום מיוחד, אבל זה עדיין כואב, כל כך כואב. לימדת אותי כל כך הרבה, מילים שאמרת לי מלוות אותי יום יום שעה שעה..."
אמו של נתי, מרגלית, סיפרה כי " מיום מותך,בכל חג הפסקתי לספור את המסובים סביב השולחן..הכאב והגעגועים קשים לי מיום ליום.."
עמותת "בדרכם" הוקמה להנצחת עשרה מלוחמי גדחה"ן (גדוד חיל הנדסה) שנפלו במלחמת לבנון השנייה, ונתי ביניהם. העמותה מפתחת את שביל "מִיָם אל יָם".
"נתי בטבע" היא יוזמה של שרון לציון ימי ההולדת של נתי בטיול משפחות, להנציחו באמצעות הדבר אותו אהב כל כך, כדברי שרון: "הטיול 'נתי בטבע' הוא מסלול הערכים והנתינה שלך... לא נפסיק ללכת בדרכך... אתה השארת לנו כוחות ועוצמות, נטעת בליבנו יכולת להעניק, לראות את הטוב והאור בכל דבר, להאמין בעצמנו ולהוציא את הטוב גם כשזה נראה בלתי ניתן להשגה... השארת בכל אחד מאיתנו את הנתי שלו".
הגינה שבה בילה עם ילדיו בקריית אונו וחש שאינה מנוצלת כראוי ושיש לשפרה, נבנתה מחדש עם מתקני שעשועים מיוחדים והיא נקראת "הגינה של נתי". במעמד בו נחנכה הגינה, אמרה שרון: "חייו של נתי אמנם היו קצרים אך מלאי עשייה, השפעה, הטבעת חותם. גינה זו היא עוד דרך לספר את סיפור חייו... נתי ראה את החיים בצורה לא שגרתית. ילד טבע נצחי המחובר באהבה אמיתית לאימא אדמה... מבין ויודע שזוהי יצירת אלוהים..."
שמוליק רגב הספיד את חברו: "ככל שהשנים עוברות מתמעט מספר האנשים המהווים עבורי דוגמה, אנשים הגורמים לי לרצות להיות טוב כמוהם ולהשתוות במעשיי למעשיהם. נתי היה כזה. לא הפסקתי להתפעל מהרצינות והיסודיות שלו, מהאופן שבו ניהל את פלוגתו ואת פעילותה לא רק בזמן המילואים אלא בעיקר בין תקופות המילואים, כששגרת החיים שוטפת אותך ומשתלטת על זמנך. שנינו התחלנו את תפקידי המ"פ פחות או יותר באותו זמן ומהר מאוד הבנתי שהתמזל מזלי לעבוד לצידו של אדם מוכשר ומסור כל כך ושניתנה לי האפשרות ללמוד ממנו. האמת חייבת להיאמר, במילואים פגשתי הרבה אנשים טובים, רציניים וראויים להערכה ולשמחתי רבים מהם הפכו לחברים טובים. אך אפילו בקרב חבורה משובחת שכזו, נתי בלט. בלט בצחוקו הלבבי והעמוק, בשקט, בצניעות וביכולת לבצע את שלקח על עצמו באופן שעורר את הערכת כולנו – חברים, פקודים ומפקדים. אופיו הקרין על כל פלוגתו עד כי היה נדמה כי כולם קורצו מאותו חומר – שקטים, נעימים, מקצועיים ואחראים. לא זכורים לי מפקדים אחרים שהגיעו לרמת השפעה עמוקה שכזו... אני רוצה לקוות כי המשך העשייה שלנו, חבריו, במילואים ובפעילות העמותה, עומד בסטנדרטים הגבוהים שלו... עבורי הוא הסיבה העיקרית להמשיך ולדבוק בה".
ישי שפאן, חברו של נתי, מנה את ציוויי החיים שנתי הותיר אחריו כצוואה: "במציאות של... תרבות 'כוכב נולד' בולטת אישיותו ה'רגילה' כביכול של נתי, כזו המייצגת אנטיתזה לכוכבות הבזק העכשווית; אדם שכל מה שהשיג בחייו הקצרים הוא תוצאה של... התקדמות מדורגת וממצה וחתירה כנה לדעת, ללמוד וליישם... התבונה, המשמעת, האחריות והבגרות המובנית שבו, גרמה לו לבוז לכל דבר או הצעה שבאה על חשבון התהליך. המשמעות שהוא העניק לדרך הייתה לא פחותה מהתוצאה... נתי ניחן ביכולת לא לאבד את האמון באדם ובמערכות השלטון וניסה לתקן מבפנים תוך כדי תנועה ואזרחות למופת, מתוך הבנה עמוקה ואחריות להמשכיות, ללכידות, לדוגמה האישית ולסדר... התבונה הפנימית האינטואיטיבית שלו מנעה ממנו להתעסק בטפל ולכלות את זמנו בקיטורים ושנאה... צו נוסף הוא היותו איש משפחה פשוט מושלם... המחויבות המוחלטת שלו... צו הסבלנות, הוויתור, הפיוס, התחרותיות ההוגנת, השאיפה למצוינות... צו החברות. התברכתי בחבר מעין זה, שמעבר לאהבתו הכנה והבלתי תלויה... זכיתי לדאגתו הכנה... מאדם שהוא "אליבא דכולי עלמא" התגלמות הטוב והטוהר, בעל אמת פנימית נטולת פניות... נתי, חסרות לי השיחות איתך, חסרים לי הניתוחים של הנאמר בחדשות, חסר לי המידע על החדש בעולם הטכנולוגיה, חסרה לי ההדרכה על משפחה, ילדים והורות, חסרה לי המוזיקה שלך, חסרה לי השפה הגששית שאט אט נעלמת מהעולם, והכי חסר לי זה החיוך התמידי, אותו חיוך שאין לטעות בו: הוא תמיד אמיתי, חם ומכוון..."