קורות חיים
בן פורטונה ומנשה הכהן, נולד ביום ז' בניסן תש"כ (4.4.1960) בתל-אביב. חזי היה בן זקונים במשפחה ברוכת-ילדים. תחילה הוא למד בבית-הספר היסודי "גבעת השלום", אחרי שסיים שש כיתות עבר למוסד "אחוזת ילדים" של ויצ"ו בחיפה. הפרידה מחזי הייתה קשה, כי הייתה זו הפעם הראשונה שבן משפחה עוזב את הבית, אך הדבר נעשה לטובתו. חזי למד במגמת מכונאות רכב, ובתום ארבע שנים רכש מקצוע ושאף להיות בעל מוסך. את שנות התבגרותו עבר חזי מחוץ לבית, ובהנאה מרובה.
במהלך לימודיו הוא הכיר בני אדם חדשים ורכש הרבה חברים. בין מכריו החדשים הייתה גם ריקי, שהיתה לחברתו ואשר תכנן להינשא לה. בתחילת דצמבר 1980 נולד בנו בכורו ושמו נקרא דורון, כשמו כן הוא. בנו לא זכה להכירו ולהנות ממנו, משום שהיה רק בן חודשיים כשנפטר. חבריו לפנימייה ואם הבית אומרים עליו שהיה בחור מיוחד במינו, אהוב על חבריו, אהב את החיים ואהב לעזור לזולת.
בחודש יולי 1978 גויס יחזקאל לצה"ל, והוצב בחיל השריון. הוא עבר אימוני טירונות, ונשלח לקורס נהגי זחל"ם ורכב כבד. במאי 1979, הוא הועלה לדרגת רב"ט. את שירותו בצה"ל עשה חזי בבסיס מחסני חירום של חיל השריון, כמכונאי נגמ"שים. מפקד הבסיס מינה את חזי לנהגו האישי, מתוך אמונה שניתן לתרום ליחזקאל ולשנות את דרך השקפתו. חזי קיבל את התפקיד בשמחה ובהתלהבות. הוא אהב את מפקדו, שיתפו בכל בעיותיו האישיות והאזין להערותיו. ביום ה' באדר א' תשמ"א (9.2.1981), כחודשיים לפני תום שירותו הצבאי, עסק יחזקאל בניקוי הרכב הצבאי, בעת עבודתו זו הוא התחשמל ומת. חזי הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שבחולון. הוא השאיר אחריו חברה, שעמד לשאתה לאישה, בן, הורים שלושה אחים ושבע אחיות. בן 21 היה במותו. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "קשה הייתה דרכו בתחילה שירותו, אולם הוא עלה על דרך המלך ומשוכנע הייתי שעבר את שנותיו הרעות. למרות תלאות החיים שפקדו אותו, היה תמיד חייכן, שופע חיים ומאושר. איש מן הסובבים אותו לא ידע על מכאוביו, לכן תמיד העריכו אותו וביקשו את קרבתו. הוא היה חבר נאמן, ומוכן לעשות כל דבר לטובת ידידיו. שקט וביישן היה בחברה ושמר על כבודם של הסובבים אותו. הוא חלם על סיום שירותו הצבאי ועל פתיחת מוסך, כדי לבנות לעצמו משפחה". לאחר מותו, הוקדשה פינה לזכרו בבית-הכנסת בבסיס שבו שירת. כמו כן, נקבע משחק כדורגל שהקבוצה המנצחת בו זוכה בגביע המוקדש לזכרו.