חייל משה זילברברג ז"ל

קורות חיים

משה זילברברג הוכיח אומץ-לב יוצא מן הכלל ושימש עידוד לחיילים הנמצאים בקרבתו, דברים אלה נאמרו בין היתר בפלוגה הצבאית בה הוכרז על הענקת אות הצטיינות למשה לאחר נפלו בקרב, בערוך פלוגתו (פלוגה ג' של הגדוד השני בבריגדה היהודית) התקפה על האויב במטרה להבקיע דרך לתעלה פוססו-וטרי. שמאחוריה התבצרו הגרמנים, חירף משה נפשו בהוצאת הפצועים. הוא לא הסתפק במילוי תפקידו המוגדר -- עם שוך הקרב ביום ה' בניסן תש"ה (~9.3.45), נשאר בשדה והוליך את אחרוני השבים במעבר הבטוח ביותר. למחרת, עם התחדש הקרבות, 'טוב נראה משה רץ מפצוע אל פצוע. כשבידו דגל הצלב האדום, בהבחינו בפצוע שנפל באיזור מסוכן, חש להצילו, אולם בדרך השיגו כדור אויב ושם קץ לחייו. בפלונסק שבפולין נולד משה להורים יראי שמים, הוא גדל על ברכי הדת והמסירת וספג תורה ב. חדר" ולאחר מכן ב. ישיבה'', בימי נעוריו הצטרף לשורות בית"ר ובמרוצת הזמן נתמנה כמפקד קן בית"ר בפלונסק, הוא נימנה עם מייסדי פלוגת ההכשרה של בית"ר בנאדבורנה, ובשנת 1933 נתמנה חבר במפלגת גליל לבוב, בשנת 1935 עלה ארצה, עם פרוץ מאורעות תרצ"ו היה פעיל במסגרת אצ"ל, בעמידה על משמר ישובים עבריים, פעמים רבות השתתף ברדיפת מתקפות ערבים. באחת ההתקפות, שעה שנמצא בחברת חבר בעמדה, נפל האחרון ואילו משה נפצע קשה אף על פי כן, המשיך לירות, עד שהדף את המתקיפים. לאחר מכן נשא את חברו והביאו אל המושבה הסמוכה, מאמץ זה החריף את מצבו, והרופאים אמרו נואש לחייו, אולם רצון החיים שבו גבר על המוות, לכשהחלים, שב לנוטרות, אחר כך התגייס לבאפ"ס, ומשם עבר לבריגדה היהודית, גם בהיותו בצבא הוסיף לעמוד בקשר עם הארגון הצבאי הלאומי ומילא תפקידים שונים. משה, שניחן בקול עבה היה עובר ליפני התיבה כחזן בבית הכנסת של הגדוד, בדבקות התפלל לשלום החיילים ולנצחון על האויב, ידרע ידע כי רק אחר שיודבר האויב יוכלו לשוב לבתיהם ויוכל גם הוא לשוב אל ביתו -- אל אשתו וילדתו. באחד המכתבים אל אשתו כתב ". ביד חזקה ובזרוע נטויה נלך קדימ" -עד נצחוננו הגמור יצל אויבינו". עשרה ימים לאחר מכן נפל בקרב.