רב"ט נתן אוחנה ז"ל

נתן היקר מכל!
כחברת ילדות ומי שליוותה את נתן עד שהמלחמה קטעה את חייו, את צחוקו ועליצותו, אוכל לספר עליו כמה היה מלא שמחת חיים.
את ההיכרות עם נתן עשיתי ביום היולדי, הוא טיפל בי ונידנד את עגלתי כמו אחותו הקטנה. היתה ביננו ידידות נפלאה. למעשה את כל ילדותינו ובגרותינו עברנו יחד בשכנות. נתן היה כילד וכנער מאוד רגיש, בדחן מטבעו, תמיד עליז ושמח.
כל עולמו היה סביב הכדורגל - נושא שעניין אותו יותר מבנות. אני זוכרת איך היה מחקה את שדר הספורט מ"שירים ושערים" ומעמיד אותי כשער כדורגל אנושי, כדי שיוכל להבקיע גולים. זה היה חלק מה"דיל" אם רציתי לשחק איתו.
הוא תמיד ידע להשיג את מה שרצה, אי אפשר היה לעמוד מול החן והחיוכים שלו. כשהתבגרנו ואני התחלתי לעבוד, נתן ידע, עם הקסם האישי שלו, להוציא ממני הכל, אם זה דמי כיס או איזה בגד חדש. לנתן מאוד הציקה העובדה שהוא נמוך ותמיד התלונן שהשיער שלו עומד כמו קוצים, היום עם שיער כזה הוא היה "IN". נתן היה חם, אוהב ורגיש מאוד לסביבה ולחברים. בחור עם נשמה טהורה, פשוט היה כייף איתו - בחור עם חוש הומור אדיר.
אני זוכרת את המשחקים ששיחקנו יחד - מחבואים, גוגואים וגולות, ההישתובבות בבריכת הדגים בשדרות רוטשילד. העץ הקבוע שלנו בפארק הלאומי למרגלותיו. היינו מספרים סיפורים וצ'יזבטים ומעשנים סיגריות עם כל החבר'ה מהשכונה. נתן היה מזוהה עם מעשי שובבות. גם על המבוגרים בשכונה הוא היה אהוד ואהוב. לא אשכח את צחוקה של אימי כל פעם שנתן היה ניגש אליה, היה ברור לה שמעבר לחיוכים תגיע בקשה כל שהיא שלא ניתן לסרב לה.
אפשר למלא עוד שורות רבות של סיפורים על נתן יקירינו, שלא נשכח לעולם.
נתן יקר שלנו. אני התבגרתי, הקמתי משפחה עם שתי בנות ונתן נשאר הנער, החייל החייכן ובלוריתו המתנפנפת, שיהיה תמיד בזכרונינו.

צעיר לנצח!