עדותו של יוסף לסינגר
הצטרפתי בעת הנסיגה לכיתת החבלנים אשר בפיקודו של בן. תפקידנו היה לחפות על הנסיגה. תפסנו עמדות בבית הספר וניהלנו קרב אש עם האויב. קרוב לשעה שבע וחצי בבוקר התקרב האויב אלינו במגמה לכתרנו ולחסום את דרך נסיגתנו.
משהרגשנו במגמתו, אספנו את הנשק שהשאירו אחריהם הפצועים והתחלנו לסגת לכיוון מקווה ישראל. אך עזבנו איך בית הספר, נתפס זה בידי האויב, שהציב בו מיד את מקלעיו.
כן הציב האויב מקלעים בבית אשר בפרדס שממזרח לבית הספר ובגבעת החרבה שמדרום לו, ומיד פתח עלינו באש תופת מכל מקלעיו. תוך כדי ההנחתה החלו יחידותיו לנוע בעקבותינו בפרדס שממזרח לתל, ואילו אויב משוריין התקדם לאורך דרך העפר שממזרח לתל ותפס עמדה מדרום לו, כשהוא שולט באש על הדרך המובילה מתל א ריש מזרחה.
זירזנו את נסיגתנו כדי להיחלץ מכיתור והגענו לכביש המוביל לחולון. כאן פגשנו במשוריינים שלנו ,שחיפו על הנסיגה מן הכביש ואספו את הפצועים ואת המפגרים.
עדותו של שמואל (הרצפלד) הר, הפצוע, מראשוני הנסוגים
בשכבי פצוע בתחנת האיסוף הגדודית בבית ספר, האזנתי להדי היריות שהלכו וגברו ועל פיהן ניסיתי לנחש את התפתחות הקרב.
בהתחלה נשמעו יריות מכיוון שכונת הפחים מזה ומכיוון התל מזה, אך לא עבר זמן רב והתחלתי לשמוע את היריות באות מעבר הפרדס שגבל עם בית הספר. הסקתי מכך שהערבים נמצאים במרחק קטן מאתנו, והתחלתי לחשוש מאוד לגורלנו.
מכיוון שהיה שמור עמי זיכרון האיומים של שחיטת 11 מאנשיי בפרדס שליד גן יבנה, החלטתי להסתלק כל עוד כוחי בי בטרם יהיה מאוחר מדי.
ביקשתי ממוסיק ליטבק לתמוך בי ועמו התחלתי לצעוד בכוחות אחרונים לעבר מקווה ישראל. כשהגענו לסביבות כביש חולון, פתח האויב עלינו באש מכיוון התל. מחמת אש זו, שהייתה עזה, נאלצנו לזחול לאורך הדרך עד לחומת החביות, שהסתירה את קטע הכביש המחבר את מקווה ישראל לחולון מעיני צלפי האויב בתל א-ריש.
כאן צנחתי לארץ אין אונים מאבדן דם ועייפות. אליהו קאופמן שנקלע למקום ובעצמו היה פצוע, סייע לי. אותה שעה עברה במקום מונית. אליהו עצר אותה וביקש מנהגה להסיע אותי למקום בו אקבל את הטיפול הדרוש. הנהג סירב בטענה כי דמי ילכלך את מושבי המכונית, אולם אליהו איים על הנהג בנשקו ואילצו להעביר אותי למקום שהורה לו-אל הרופא החטיבתי, ד"ר דומב. טיפולו הטוב והמיידי הציל את חיי.
עדותו של המג"ד 2, יעקב פרולוב
נראה לי כי בשום קרב אחר בנתיב הקרבות של הגדוד לא היו לנו נפגעים ואובדן נשק-מבלי שנבצע את המשימה כבקרב תל א-ריש.
מאידך גיסא, נראה לי כי אין עוד קרב בנתיב הקרבות של החטיבה, אשר שימש מפנה ונתן לקח, במיוחד לגדוד 2, שהיה מבצענו הראשון במסגרת גדודית.