בן למשפחה אדוקה בורשה. משחר ילדותו קיבל חינוך לאומי. עוד בחוץ לארץ היה פעיל בארגוני נוער ציוניים. שנים מספר לאחר עלותו לארץ הצטרף לפלוגת הגיוס של בית"ר. עבד כפועל חקלאי בפרדסי חדרה. תמיד ידע לרומם את מצב הרוח אצל חבריו, אף בתקופות הקשות שעברו על הפועל הלאומי במושבה.
רוח המפקד והמדריך היתה טבועה בדמו. תמיד השתדל לשמש דוגמה לחבריו ולחניכיו, בהטילו על עצמו יותר עבודה ופעולות משדרש מתלמידיו.
בשנת 1933 עבר לתל-בנימין (על יד רמת גן) יחד עם קבוצת בוגרים, שהיוו גרעין התישבותי. באותה שנה תקע בשופר על יד הכותל המערבי (דבר שנאסר בזמנו על ידי הממשלה הבריטית) ונאסר לשבועיים. כעבור זמן קצר חזר לחדרה והתמסר כולו לעבודת המחתרת. ביום היה עובד בפרדסים ובלילות אירגן את סניפי הארגון הצבאי הלאומי בחדרה וסביבתה.
בשנת 1943 נעצר אחרי שהוקצב פרס של מאתיים לא"י בעד תפיסתו. תחילה ישב בלטרון ואחר כך הוגלה לאריתריאה, סודן וקניה. מכתביו מאותן שנים מלאים דאגה להורים הזקנים ולמולדת הנאבקת.
ביוני 1947 שוחרר וחזר לארץ. הוריו ניסו להשפיע עליו כי יעזוב את כל ה"ענינים" ויהיה לאזרח שקט. הם הצליחו לשכנעו לזמן קצר מאד, בעיקר בגלל ההכרח להתייצב במשטרת חדרה. אבל מלחמת המחתרות שגאתה אותו זמן, לא נתנה לו מנוח. הוא משכנע את הוריו כי יסכימו לנסיעתו לתל-אביב, והוא נוסע.
בשביעי של פסח נפל אהרון בקרב על יפו. מותו היה מכה קשה להוריו.
כעבור זמן קצר נפל אביו למשכב ולא יכול להתגבר על גודל האסון. אחרי חצי שנה נפטר גם הוא.