יוסף בלה הי"ד נולד 1930. לא ארבה לכתוב, כי אין טעם בכתיבה. כי מה אפשר לכתוב על צעיר כבן שבע עשרה, איש ההכשרה, אוהב שלום ועובד באמונה. אהבת, יוסף, לעזור לכולם, כה חביב היית וזכורה לי היטב דמותך החסונה, העוסקת בעבודה תמיד, אם זה בגן הירק אשר בנען, או בתקופה יותר מאוחרת, כאשר נקראת להגנת הנגב, עמדת שחוח ועסקת בניקוי מקלע או רובה במחסן הנשק, טיפוס כה שקט, כה רודף שלום, שנאת להתרברב ולהתבלט. כנחל השילוח ההולך לאט כן ניהלת את חייך לאטם זכים וטהורים כמימי פלג אפרים, היו ימיך המעטים עלי אדמות וכחייך כן גם מותך, בשקט בטהר, כנראה לא רצית לדכא את חבריך בהיוודע להם על מותך, לכן בעת פגע בך חץ הגורל, בעמדך בעמדה הקדמית בחוליקאת, נאלמת דום ומקלעך אשר המטיר אש בלי הרף נאלם אף הוא, קפצתי לעמדתך לברר את המעצור במקלעך, כי לא האמנתי... בקשתי את סליחתך כי דרכתי על רגליך בעת הקפיצה... אולם דמך כבר ניגר זמן רב ורוח חיים כבר לא היה באפך.
בחזותי במצעד, ביום הצבא, נזכרתי בלי משים ביוסף, ידעתי כי בזכותו ובזכות חבריו הגבורים נערך המצעד. ידעתי גם ידעתי, אולם לא יכלתי להבין למה לא זכה יוסף לכל זה.
חברך
חיים שבבו