"תחילה בוכים.
אחר כך הבכי מתאבן.
אחר כך זוכרים דבר אחד ויחיד:
את נפילת הבן.
ואין אומרים דבר.
או מדברים על גשם ועל מה-נשמע.
ועל משהו עוד.
ועוד על משהו.
והאוזן בי כה לא תשמע.
ושותקים. וקמים מן הכסא.
ויושבים. וקמים. ושוב.
ויודעים רק דבר אחד ויחיד:
לא ישוב."