מי שהכירו הרי משפט זה אומר לו הכל: מלאכי - ואיננו, איזה נגוד מושלם. סמל לערנות ולחיות - חדל מלהיות.
ספורטאי היה מלאכי, ספורטאי טוב מאד - אם גם רק חובב. לא הרבה מזמנו יכול היה להקדיש לספורט. הרבה תפקידים וחובות היו לו; היה תלמיד הגימנסיה, שאף להרחיב את אפקיו הרוחניים אך לא הסתפק בכך. נפשו היתה עדינה ומלאת רגש לאמנות והיה לוקח חלק בכל הפעולות המוסיקליות בגימנסיה. בהיותו בעל הכרה לאומית נכונה וחזקה פעל הרבה בשטח הבטחון - התאמן ואימן אחרים ומילא עוד תפקידים שונים בשטח זה, שלא כאן המקום להרחיב עליהם את הדבור. היה חבר פעיל בתנועת הצופים, ומדי שנה בשנה, בימי החופש, היה יוצא, תחילה למחנות עבודה, ואחרי כן, כתום שנות למודיו בגמנסיה, יצא להכשרה מגויסת. ואם כי נתון היה לכל העכובים הרבים האלה מצא ובכוח מרצו הנפשי והגופני גם יחד את הזמן המועט לעסוק גם בספורט, אשר מאד אהבו.
ולא רק ספורטאי טוב היה מלאכי. גם עניו היה כספורטאי. והיתה זו ענוה אמיתית, שאינה מודגשת. אם שהית זמן-מה במחיצתו, יכולת להבחין כי ספורטאי הנהו, אבל גם אם היית זמן רב עמו לא יכולת לדעת, - אם לא התענינת בכך במיוחד, - כי בעל שיאים הנהו, ומה הם הישגיו בספורט. השתתף בהתחרויות מתוך רצינות גמורה ורצון לנצח, אך לא התפאר בהישגיו לא בפני חבריו וגם לא בפני עצמו.
אכן מידה יקרה היא ולא נפוצה וחבל על היקר הזה אשר הלך מעמנו
אריה עטר (אטרמן)
מורהו להתעמלות
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח