טוראי יואב ארד אדיגר ז"ל

צביקה נכנס לחדרו, הפליט "שלום" חטוף, ישב על השולחן, הוציא עט מכיס חולצתו, קירב אליו מחברת מקצה השולחן והחל לכתוב.
בעוד הוא כותב בלהיטות, נתבונן סביבנו. ברכת השלום הופנתה אל צעיר, שהיה שכוב על בטנו על הרצפה כשרגליו מתנועעות באויר, כאילו היו מטיילות, ראשו נשען על כפות ידיו, מרפקיו תקועים ברצפה וספר פתוח מונח לפניו. מלבדו היו בחדר שתי מיטות - אחת מתחת לשניה, השולחן שהוזכר לעיל, שני כסאות וארון קטן. כל הרהיטים הללו לא נהנו ממותרות כגון הדבקה או פוליטורה מחודשות. גם הקירות העידו שכמעט שכחו צורת מברשת-סיידים.
רמי, הצעיר ששכב על הרצפה, לא הופתע מהתנהגותו זו של חברו לחדר. זה כחצי-שנה שהם גרים יחד בחדר-סטודנטים זה והוא כבר נתרגל לכך. הוא ידע שכעבור זמן-מה - וזמן זה יכול להיות בין חמש דקות לשעה ואף יותר - יפסיק צביקה את הכתיבה השוטפת, שלא עוכבה כמעט פרט לאיזה הרהור קל, ויפנה אליו. אולם, שלא כתמיד, לא המשיך רמי את לימודו הפעם אלא ציפה בסבלנות עד שצביקה יגמור. לא היה עליו לחכות זמן רב, שכן הפעם קיצר צביקה בכתיבתו, פנה אל רמי ורטן: "לכל הרוחות, דוקא מחר הבחינה ואני צריך לחזור עוד על מחצית החומר". "ואיפה המחברת שירדת לקנות?" שאל רמי. "אה, זה בכיס. מה יש?" "חשבתי כי מרוב התלהבות שכחת זאת. בעצם, צביקה, האם יש איזה גורם חיצוני המדרבן אותך לכתוב את סיפוריך? מה משרה עליך את המוזה. זהו, כן, המוזה. אפילו עתה, בתקופת האטום, כשהחיים מונחים בעיקר ע"י הגיון קר ורובוטים, יש עדיין אנשים הטוענים, כבימי יון העתיקה, שמצב רוח אמנותי מסוים נוצר ע"י מוזה. עד היום עדיין לא מתו הפיות הללו, המוזות, היושבות להן במרומי הפרנסוס, זה הר משכנן, ומשרות מרוחן על האמנים למען ייצרו את אמנותם".
"יש ויש", ענה צביקה בהתלהבות, "כל יופי גורם אצלי לכך - סיפור, הצגה, סרט - אם הם מוצלחים, נוף יפה ומלא הוד וביחוד אשה וליתר דיוק נערה. ונערה חיננית יותר מאשר נערה יפה. נערה בעצם פריחתה".
"מוזר, אמר רמי, "שרוב האמנים היו מקבלים באמת השראה מנשים. דומני כי גורקי הוא שכתב: "מהאשה נובע כל ההוד שבחיים" או משהו מעין זה. מענין, מדוע זה? האם רק בגלל היופי או בגלל האהבה?"
"אף לי היה דבר זה בחזקת סוד עד עתה", ענה צביקה, "רק עכשיו כשחזרתי הביתה נתברר לי הדבר. ראיתי נערה חיננית, כבת 19 או 20, והיא הרה. ולידה הולך בעלה, ידו אוחזת בידה ובעיני שניהם מבט אושר וביחוד בעיניה, עיני האם היוצרת את בנה בקרבה. ואז הבנתי: באשה נוצרים החיים. אתה ואני וכל החי בחלד נוצרו באשה, בנקבה. ולכן היא המעוררת אותך ליצור, ולכן שרו הטרובדורים לאשה, ולכן כותב אתה שירי אהבה לנערתך, אף כי אינך משורר ואינך חושב להיות כזה. יען כי כפי שהשמש מפיצה סביבה אור וחום, כן מפיצה סביבה האשה רצון ליצירה".
"זה נשמע קצת יותר מדי פתיטי ובלתי-מציאותי", אמר רמי מהורהר, "אולם יכול להיות שאתה צודק, אולי זהו הדבר המשפיע על תת-הכרתך בלי שתדע".
ז' סיון תשט"ז-16.5.1956