תל אביב 5.12.47
...ועתה תארי לך מה היתה הרגשה בקומונה כששמענו על המקרה ברבדים. בכלל יש רצון עז לעזוב הכל וללכת, לבוא אליהם, להיות עמם. יש הרגשה כי דוקא את הרגעים הקשים יש להיות בקבוץ ולחיות בו ולא רק את הקל והמשמח. אבל בינינו לבין עצמנו טובה, יודעות גם את וגם אני כי עוד רחוק היום בו נוכל להגיע לשם. אנו פה מנותקים מהם וכמעט שאיננו יודעים מה מתחולל בקבוץ, מלבד כשמגיע משהוא מהם, וזה לעתים רחוקות.
...ככה החברה, במצב רוחם טוב ממשיכים לעבוד בכל העבודות, אבל מתוח - ובינתיים ממשיכים לחיות.
...הוי טובה לו ידעת כמה יש רצון להיות שם, ולו רק לזמן קצר ולו רק להציץ לשם, לחטוף שיחה קלה - ודי.
רבדים 27.1.48
חזק טובה
הנה כי כן לפי הכתובת למעלה רואה את כי הגעתי כבר רבדימה, מה אגיד לך ילדונת, הגעתי לרבדים יותר מהר מאשר שערתי לי. עד כי ברגעים הראשונים לא האמנתי כי אמנם אני כבר בקבוץ. הדרך עצמה היתה מרובת הרפתקאות.
...ביום השבת בבקר נודע שיוצאת שיירה לגוש. נגשנו למקום חניית ה מכוניות ולדאבוננו התברר שיש מקום רק לשלושה מבינינו. החלטנו שאלה יהיו: אורי, עמוס ותמר. אך מראש עשינו תמר ואני, הסכם עם נהגי המכונית לקחת 4 אנשים בקבינה. כך נשארתי לעמוד ליד תמר בהחלטה כשהשיירה תזוז אסגור אחרי את הדלת ואסע. מפקד השיירה כל הזמן הזהיר אותנו שלא נסע 4 ואנחנו הבטחנוהו. אולם כשהשיירה החלה לזוז נכנסתי אף אני, התישבתי למטה וכסו אותי במעיל וכך נסעתי עד מחוצה לירושלים, לבסוף גם הגעתי לכפר עציון.
יודעת את טובה מה היתה החרדה להפגש עם חברי הקבוץ. פחדתי מפני רגעי פגישה אלה, יותר מכל פחדתי להסתכל בעיני החברים. עוד בירושלים לא יכולתי לתאר לעצמי בשום אופן כיצד אפגוש אותם. והנה אך הגענו עד העץ עמדו שם מספר רב של חברים. כולם עם רובים ואך ראו את אורי פרצו בצעקה ומיד קלטו אותו זרועותיהם של כל החברים. זו היתה הפגישה לכולנו. קפצנו מהמכוניות תוך כדי נסיעה והחברה לא ידעו מה לעשות בנו. חבקונו ולחצו ידיים. היתה זאת פגישה חמה ולבבית. את ודאי זוכרת שאמרתי לך לפני שנסענו מהקומונה, שיש לי הרגשה, כשנגיע לקבוץ נקלט מיד לתוך מערבולת החיים, וכך אני מרגישה עתה, ובעיקר לאחר פגישה זו.
מצב הרוח בקבוץ הוא מעודד. את יכולה לשמוע קול צחוק ובדיחה, אך מאחורי מורגש כי המתים עומדים מאחורינו. האנשים כאלו נרגעו, כאלו השלימו עם האסון, שירד על הקבוץ, השלימו עם הקברים הנמצאים למטה בדרך הצוקים, אך מדי רגע ברגע נשמע משהו על אותם חברים יקרים שהלכו. מדי רגע ברגע, כאלו קושר משהו את החברים בצער מר על ההולכים. כל פעם נזכר חבר זה או אחר שהם אינם, שהם חסרים לנו. מדי יום ביומו מתגלה לי עוד חלק מכל הפרשה הגדולה והאיומה כאחת.
... כך טובה קבר הקבוץ 4 מחבריו, איציק נקבר בכפר עציון. ארז ויאיר בקבר אחד וחנוך בשני. ביום א' ירדתי עם י. וא. לקברים ומה אגיד לך מתכווץ הלב לראות את שתי תלוליות העפר, שבהם טמונים חברים שלנו, שעמם גדלנו, הגינו וחשבנו - ועתה הם אינם. אבל אין דרך אחרת, מוכרחים להבליג ולהתגבר, מוכרחים לסגל לעצמנו את המחשבה הזאת, שהם יותר לא יהיו בינינו, שיותר לא נראה אותם, למרות זה שאין הלב חפץ להאמין בכך. אך, אין דרך אחרת, הם הם המצווים לנו את החיים, המצווים עלינו לשמור על כל שעל אדמה ולא להפקירה. וברור דבר אחד: שלא יפקירום, שלא יעזבו את האדמה, למרות שזה עתה הודיעונו כי מתכוננים להתקפה גדולה נוספת.
כך טובה בעבודה מחוץ לבית אין ממשיכים, שקועים בעבודות ביצורים בחצר, ומחוצה לה בעמדות שונות. בחורות עוסקות במטבח או בתצפית, או שהן בטלות, ובכל זאת צמאים לאנשים חדשים לתוספות, על מנת להתעודד ולחוש בחיים חדשים.
אסיים הפעם, פשוט אין כוח יותר, היי חזקה
רבדים 7.2.48
לטובה
...בינתיים כאן מתכוננים ליום השלושים להוציא חוברת לזכר הארבעה.
ראי נא מה איום הגורל שנועד לנו. ב-11 לחודש זה תמלא שנה אחת לקבוץ. שנה חלפה עברה מאז עליתנו על הקרקע, הזוכרת את אותם הימים? ואלו כעבור כמה ימים מלאים 30 יום לנפילתם של החברים. איציק אמר לפני כמה זמן: "אם לא נוכל לעשות מסיבה גדולה שיוכלו לבוא ממקומות שונים בארץ, נעשה מסיבה גדולה לכל הגוש". הוא, שחזה ויצר את הקבוץ לא זכה גם שנה אחת לחיות בו. ולו אין מחליף ולא ימצא אחר תחתיו שכל כך הרבה אהבה ומסירות יתן לקבוץ.
...בודאי תערך מסיבה, אך לא של מצב רוח מרומם, תהיה זו ישיבה משותפת של כל הקבוץ והעלאת זכרונות משותפים.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח