טוראי דוד קשי ז"ל

קורות חיים

בן ניסן ורחל. נולד ביום כ"ג בכסלו תר"ץ (25.12.1929) בסמרקנד שברוסיה.

בשנת 1933 עלה עם הוריו ובני -משפחתו לארץ והשתלב היטב בחייה.

כשהתבגר הצטרף לתנועות המרי. שפעלו נגד הבריטים.

תקופה ממושכת שירת בארגון הצבאי הלאומי (אצ'"ל) והשתתף בפעולות רבות. שהיו כרוכות בסכנת נפשות.

דוד גויס לצה"ל במחצית יולי 1948, בעיצומה של מלחמת השחרור. הוא מצא את מקומו עם הלוחמים בקו-הראשון ובאחת הפעולות אף נפצע קשות. אבל כשהחלים מיהר לשוב אל חבריו בשדה הקרב. הוא היה בעל אידאלים לאומיים ואהבת העם והמולדת קדמה לכל דבר בעולמו, לכן הקדיש להם את עיקר חייו. בנאמנותו הגדולה לארץ השתתף בפעולות- קרב נועזות למען שחרורה והגנתה. הוא היה אמין ובעל אופי חזק. גם כשארעה טרגדיה במשפחתו וכאשר אמו, אביו ואחותו נפטרו תוך זמן קצר) לא נשבר והוסיף לנהל את ענייני המשפחה - והוא עודנו צעיר לימים. דוד נמנה עם חבורת יוצאי הפלמ"ח, היא "חבורת האש", הנודעת. וכשם שלא היה -''קומזיץ" שדוד לא נטל בו חלק פעיל ותוסס, טבעי הדבר שטקס נשואיו ייערך מסביב למדורה ולזבח. כאיש מילואים השתתף במערכת סיני. וכעבור שנים, בפרוץ מלחמת ששת הימים. היה שוב בקו הראשון של החזית. דוד נקרא לתקופות של שירות מילואים ובסוף יוני 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום ט"ז בתמוז תשכ"ט (1.7.1969). נפל בעת מילוי תפקידו בעזה, מרימון שנזרק עליו. הניח אישה ובת. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בקרית-שאול.

במלאת שנה לנפלו הוציאה המשפחה לאור חוברת לזכרו, בשם "חלפה שנה". אחד מחבריו לנשק פרסם בחוברת רשימה קצרה שבה כתב: "בהתאם לאופי שלך ובעקביות שהיתה מן המעלות הנשגבות שלך המשכת לשרת את עמך גם לאחר מלחמת ששת הימים - במקום המסוכן והפגיע. לא חששת להיפגע. או אולי נכון יותר. לא נתת ליקיריך להרגיש שעלול אתה להיפגע בתפקידך המסוכן, וכל זאת היה רק טבעי לגביך". בהמשך דבריו מציינו חברו כדוגמא וסמל לחבריו ליחידה, בנכונותו ללא סייג להתנדב למשימות קשות החורגות מכל המוטל עליו. הוא מספר כי זכורה לו יציאתו המשותפת עמו לאחר מבצע קדש לרחבי מדבר סיני בתפקידי סיור וסריקה שונים וכן יציאתם המשותפת למילואים במשך שנים רבות. "היטב זכורות לי שיחותינו הממושכות בעניין עתיד השטחים וחיי עמנו. שאפת כי ישרור השלום ולשם אמונה זאת הקרבת את חייך". חבר אחר מציין כי "יושר, אומץ וגבורה נתגלו באישיותו ובמצב זה מצא גם את מותו הטראגי קשה למצוא אח ורע שידמה לו, מלא נאמנות אישית", חבר שלישי מספר ברשימתו: "באחד מביקורי אצל דוד מצאתי אותו שקוע בתיקון כלי-נשק שהיה ברשותו מטעם המחתרת. משהערתי לו על מידת הסיכון שבדבר, השיב: "כדאי כל סיכון שאדם לוקח על עצמו למען המשכת רעיון שהנך מאמין בצדקתו, במיוחד אם הוא קשור בחיזוק כוחו של עם ישראל ובמאבקו לעצמאות ולחירות..."'.