סג"מ עמיקם רחלין ז"ל

קורות חיים

בן שמעון וטניה. נולד ביום כ"ו באדר תרצ"ד - 3.3.1934. בחברה היה אחד מראשי הקונדסים, ופעמים גם פורק עול ושונא משמעת - אך בשעה שהיה משקיע עצמו בעבודת המשק היה נעשה מופת לאחריות ולמסירות. ליבו היה נתון תמיד לאדמה המניבה, לשדה הירוק, למרחב האינסופי, אולם חיבה מיוחדת - אהבה ממש - נודעת ממנו לעבודת הקציר, קציר בחרמש.

בתקופות סער כבתקופות מרגוע, היה עמיקם המלך הבלתי מוכתר של הכיתה, ללא מועמדים של התחרות. אהוד על כולם, מורים ותלמידים. חברו בו כל אותן תכונות, המלהיבות גיל נעורים ומעוררות התפעלות בלב הבנים, הערצה בלב הבנות והנאה בלבות הורים ומבוגרים. היה נאה וחסון, בטוח בעצמו, אמיץ לב, אוהב להתווכח ולהתנצח ומסרב לקבל דעת אחרים, שאינה כדעתו.

בטיולי בית הספר היה עמיקם המאסף, שתפקידו - לדאוג לבל יהיו נחשלים בין התלמידים, וכאשר נכשל אחד התלמידים ופיגר וילקוטו מעיק על שכמו, עמס עמיקם את תרמילו על גבו שלו ואחר כך תרמיליהם של תלמידים אחרים והמשיך לצעוד. מעולם לא התעייף בשעת הליכה, כשם שלא התעייף בשעת העבודה.

במסיבות היה עמיקם ה"כינור הראשון", הוא המלהיב, הוא המשמיע אימרות כנף, הוא המכוון את אפיקי השיחה והשירה, הוא היוצר מצב רוח מרומם. הודות לו זוכרים הכל אותם ערבים, כחוויות בלתי נשכחות, שהיוו את פסגתו של הווי נעורים.

מאז ומתמיד היתה נפשו של עמיקם יוצאת ומתאווה אחרי כל דבר שריח הרפתקאה, צבא ואומץ לב נודף ממנו. פעמה בו הערצה רבה למעללי הפורשים, והוא השתוקק לעלות ברגל ירושלים, להכיר את שבילי ההרים. עמיקם אהב את האימונים, היה מבצע אותם במאמץ של דרך אגב, בחיוך ובהתבדחות.

חודשים אחדים עשה בקורס קצינים סיימו בהצלחה והוסמך כקצין. קיבל תעודת גמר בה נכתבה הערכה עליו כמפקד וכאדם: "בעל מנהיגות טבעית, יוזמה ומסירות לתפקיד, יציב באופיו, איטי ויסודי במחשבותיו, אהוד ומסור לחבריו".

עמיקם התנדב לצנחנים, עבר את קורס הצניחה, עתה פתוחה לפניו הדרך למעשים של ממש. במוצאי שבת אור לי' בתמוז תשי"ד הסתערה יחידת צה"ל על מוצב מצרי בגזרת כיסופים, היחידה השתלטה על המוצב, פוצצה את עמדותיו ונסוגה לבסיסה, בקרב זה נפל אחד המפקדים, סגן משנה עמיקם.

בצל אילנות מוריקים בבצרון מושב ילדותו, ניצבת המצבה. באים לבקר אותה אם ואב אבלים ואמיצים, אחות ואח חברות וחברים.