ה' שבת תשי"א, 14.12.50
"...חומי התחיל לבקר את המעון ( מעון התינוקות ) מהיום הראשון הבא, י"ז באדר ב'. אמא תנוח קצת, אך לגלילה לא תצמח מזה טובה מרובה, שכן היא תצטרך לשאת את רגליה יום = יום ולקחתו, והמקום אינו קרוב ביותר לבית.
המעון הוא ברח' בוגרצ'וב, לא הרחק מן הים. אולם גלילה לא יכלה לראות את אמא מטפלת,בכל מסירות הנפש, בגילה, בחומי. הוא כבר דורש טיפול אחר, שלדעתה של גלילה אינו בגדר יכולתה של אמא. דא עקא, שאמא לא רצתה לוותר על הטיפול בחומי, על אף הקושי. הוא אהוב עלינו מאוד. התבונן אל פרצופו בתמונה. הוא מתוק. נדמה לי, כי התפתחותו מוקדמת. הוא בן 20 חודש ומבין הכל, מדבר באופן חפשי לחלוטין, אם כי הוא משתמש רק בשמות = עצם ולא בפעלים. אהבתנו אליו היא ללא גבול. הוא נחמתנו.
מה רציתי לראותו לכשיגדל . נראה לי . כי לא יכזיב ".
אבא
"...חומי הוא "שייגץ" גדול. שובב כזה עוד לא היה לנו בין בני משפחתנו הקטנים, שגדלו אגב בינתיים, עד לבלי הכר... את מכתבי אליך הריני כותבת בלילות, וכך עושה גם גלילה, משום שחומי אינו מניח לעשות דבר; הוא מקשה קושיות, זוקף את עיניו הגדולות ומטה את אזניו לשמוע כל דבר.
חוקר ובודק הכל. הוא גדל מיום ליום ותביעותיו, מטבע הדברים, גדלות עמו. בשבילו אין כל מחסום, הוא משתלט על כל מנעול , ללא מפתח בידו, משאיר אחריו "אדמה חרוכה" בכל מקום, ומשאני מעירה לא על כך, הריהו מביט עלי מבט שובב ומקסים, שאינני יכולה לעמוד בפניו. סבתא או לא סבתא ..."
אמא