שנה ומחצה עברה, הוגה אני בדמותך ואין אני רוצה להאמין הגם אתה, שרגא, בין הנופלים. ראשי סחרחר כגלגל סובב מעביר אותי אל אותו העולם הדמיוני. זוכר אני אותך - שרגא, בחור אמיץ, עז נפש, לא יראת מכל, יצאת לשדה הקטל כשחיוך על שפתיך ולא ידעת פחד מות מהו. הברן היה חברך הנאמן בו נתת בטחונך ובגמר תפקידך בשדה נטלת על שכמך, תפקיד לא פחות חשוב משמירת הנפש, והוא שמירת הרוח של חבריך. זוכר אתה, כמה דרוש היה לנו זאת, שעה שהיינו מנותקים ימים רבים בלי שמץ של ידיעה ושל עידוד. אתה נטלת תפקיד זה והצלחת, הודות לך לא נפלה רוחנו בשעות הקשות ביותר. ובאותו יום קודר שמים הגיעו עד נפש, מול חומת פלדה ומטר כדורים לא שמטת אף לרגע את המקלע מידך, ובניסיון נואש לפרוץ את טבעת האויב נפלת שדוד.
שרגא, חברי, לא לשוא הרווית בדמך את אדמת ניצנים, אדמת המולדת, ואתם הורים יקרים אל תרכינו ראש, דעו כי בזכות הנופלים, בזכות בנכם היקר הגענו הלום ושמו ינשא בפי כל חבריו ודמותו לא תשכח לנצח
חברך אברהם.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.