רש"ט תומר מרדכי ז"ל

תומר נהרג ב-1.4.02 כשעדיין לא מלאו לו 19 שנה.
תומר התגייס ב-5.11.01, מונע ברצון עז לתרום, נאבק לעבור לשרת כחייל במשטרת ישראל בשח"מ (שרות חובה משטרתי). רצונו ניתן לו בפברואר 2002, עת הועבר ליחידת הסיור של מרחב ירקון בת"א. שבוע לאחר מכן כבר יצא תומר לקורס שוטרים. תומר החל את קורס השוטרים - כושר מבצעי והסמכה לירי - בנעורים ב-10.2.02 וסיימו ב-28.2.02. אז המשיך לשלב ב' בביה"ס לשוטרים בשפרעם, ולאחר 3 שבועות עד חודש, של לימודי תיאוריה, מבחנים ותרגולים בשטח, יצא תומר עם הקורס, בפעם הראשונה, לתגבור בירושלים, לפני ליל הסדר השני של פסח, שאמור היה לחול ביום ג', ל-2 ימי תגבור, בימים א' ו-ב', וביום ב', ה-1.4.02, לקראת סיום המשמרת, בשעה 20:45, נהרג תומר ונקבר ב-2.4.02 כ' בניסן תשס"ב.

תמצית האירוע:
תומר זיהה רכב חשוד. ערנותו, נחישותו, אומץ ליבו וגבורתו הביאו אותו לגשת אל הרכב. הנהג ברח, והמחבל בלית ברירה פוצץ עצמו ברכב. תומר הגן בגופו ובכך הציל נפשות רבות.

פרטי האירוע:
פרטי האירוע עברו תחקיר ראשוני, ועם תפיסת 2 מהמחבלים שהשתתפו באירוע ע"י כוחות הביטחון, התגלו פרטים נוספים, שלא היו ידועים מלכתחילה.

פרטי האירוע לפי התחקיר הראשוני:
מה שהיה ידוע כבר מההתחלה ובעקבות התחקיר הראשוני הוא, שהמגבניק ירקוני וחיילת שח"מ הדר מחלוף (חיילת במחלקה של תומר בקורס שוטרים, מחלקה 507) עמדו במחסום ברח' הנביאים, מספר עשרות מטרים מהצומת שבין כביש מס. 1 ובין רח' הנביאים, ובדקו כלי רכב. תומר עמד מולם, מעבר לכביש, ושימש כמאבטח.
סמוך לשעה 20.45 הגיעה מכונית מכוון צפון העיר מכביש מס. 1 וניסתה לפנות לרח' הנביאים, לעבר מרכז העיר (באותה עת המגבניק והדר עסקו בבדיקה שגרתית של רכב אחר שהגיע למחסום).
תומר זיהה את הרכב כחשוד, ניגש אליו, בעברו 5 מסלולים כ-30 מטר. הנהג ברח (היו עדויות שראו משהוא באמצע הצומת, סמוך למכונית בורח), והמחבל בלית ברירה פוצץ עצמו ברכב. תומר נפצע אנושות ומת לאחר כשעה בבית החולים שערי צדק.
מייד לאחר האירוע כבר צויין ע"י כל הגורמים, שמדובר במעשה גבורה, אומץ והקרבה, ושתומר מנע בגופו פיגוע ענק, ובכך הציל נפשות רבות.
אין מדובר במקרה רגיל, בו מגיע רכב למחסום, ואז עובר בדיקה. תומר כלל לא היה במסלול שבו היה צריך הרכב לעבור (המגבניק והדר היו במסלול זה). למרות זאת הוא ניגש אליו, למרות שלא היה חייב לגשת לרכב. הוא יכל היה להסתפק בלהתריע למגבניק, שהיה המפקד בשטח, ולומר לו שזיהה רכב חשוד, ולהמתין שהמגבניק ייגש, וגם בכך היה יוצא ידי חובת התפקיד. אך הוא עשה מעבר לציפיות התפקיד. כשראה שאין על מי לסמוך באותו רגע, ושכל רגע חשוב, הוא החליט לא לבזבז זמן, ולגשת בעצמו, ומייד לרכב.
תומר לא חשב לרגע על עצמו, שהרי אחרת היה יושב כאן היום אתנו.
למרות גילו הצעיר, וניסיונו המועט, פעל בגבורה, בנחישות ובאומץ לב, ובכך מנע פיגוע ענק, והציל נפשות רבות.
מעדויות המחבלים, שנתפסו לאחר כ-4 חודשים, עולה, שבצומת היו למעשה, 2 רכבים של מחבלים, ולא רכב אחד:
ברכב הראשון המוביל היו 4 אנשים, כאשר הנהג איברהים סרחנא, אסיר לשעבר (גניבת מכוניות), ובעל ת"ז ישראלית (אמו ממזרח י-ם), אמור היה להתריע על מחסומים בדרך. בדיעבד התברר מעדויות המחבלים, שזה היה הרכב שעצר במחסום ונבדק ע"י המגבניק ירקוני והדר, ושוחרר על ידם מייד כשנשמע הפיצוץ, מבלי שידעו שגם הם מחבלים. (מסתבר, שאיברהים ואתשו היו שותפים גם בפיגוע מאוחר יותר, במדרחוב בראשון לציון).
ברכב השני נסע המחבל המתאבד רמי שועני (22), והנהג, חליל סרחנא, אחיו של איברהים. חליל מסר בעדותו, כי במחסום קודם, הורידו את המחבל מהרכב, לאחר שקבלו התרעה מאיברהים, ואספו אותו לאחר מכן כשעברו את המחסום.
במחסום זה ההתרעה מאיברהים שברכב הראשון הגיעה מאוחר. המחבל והנהג שברכב השני נכנסו לצומת וגילו את המחסום, נבהלו ונסעו לאחור ברוורס לכביש מס' 1, במטרה לברוח מהצומת, ולחדור לעיר ממקום אחר. אך רכבם נעצר מסיבה כל שהיא. לפני שהספיקו לברוח, תומר הגיע לרכב. הנהג חליל אמר "נתפסנו", פתח את הדלת וברח. המחבל פתח אף הוא את הדלת וניסה לברוח, רגליו היו מחוץ לרכב, אך נתקל בתומר, שאיים עליו בנשקו, והמחבל, כשראה שלא יצליח לברוח, פוצץ את עצמו בלית ברירה.
בלית ברירה, שהרי המחבל לא בא לרצוח אדם אחד בלבד. גם לפי כמות אמצעי הלחימה והפצצות שהיו ברכב, הוא התכוון לפיגוע המוני.
המחבל המתאבד הוא רמי שועני (22), תושב מחנה פליטים דהיישה, ואיש גדודי אל-אקצה. הוא בן משפחתו של מוחמד שועני, אף הוא תושב דהיישה, שביצע את הפיגוע בקפה מומנט בירושלים. המחבל רמי שועני ביצע בעבר רצח של מישהוא מהרשות הפלסטינאית.
אלו פרטי האירוע הידועים לנו כיום, ואולי יותר מזה לא נדע לעולם.
מה שכן ידוע הוא, שתומר מרדכי ז"ל, יהווה דוגמא ומופת לעם, לצבא ולמשטרה, ויהווה חלק חשוב במורשת המשטרה, בבואה לחנך את שוטריה בדורות הבאים.