טוראי דוד "דודו", "דבו" פרין ז"ל

את שנות ביה"ס העממי בילה דבו במוסד העירוני לנערים. מנהלת המוסד, שלוותה אותו בימים אלה, מספרת:
ככל ילדי המוסד, הגיע אף דוד אלינו למוסד, עקב תנאים סוציאליים גרועים ששררו במשפחה ובסביבה. ההורים גרו בבית עלוב, בקושי היתה ידם משגת לקנות אוכל. דוד היה נער אגרסיבי ומתמרד. הוא לא השלים עם תנאי החיים, וחי בהתנגשות מתמדת אתם. הוא היה רב עם ילדי הסביבה, מסתובב ברחובות לשוא - הוא לא מצה את מקומו. ואת תקונו מצא במוסד.
מיד עם בואו, ועם תחילת הקלטותו בחיי החברה, נכרו בו סימני האופי המנחים אותו משך כל חייו הקצרים, רצון עז ללמוד, להתקדם ולהתפתח, שקידה וחריצות והכנות - האמתיות. דוד היה תלמיד טוב אך לא בנקל עלה לו הדבר, הוא היה עובד שעות רבות עד שיצאו השעורים מתוקנים מתחת ידיו. לעולם לא הסתפק בבית הספר בלבד, הוא קרא ספרים, התענין, התפתח. חם מזג היה, וכשהיה כועס - היה עלול לשפוך חמתו על סביבותיו. אך מעולם לא כעס סתם. שנא את עוות הדין, את המסלפים דמותם של דברים, ובשם הכנות האמתית, חש מה שחש כלפיהם.
למרות שהוצא ממסגרת הבית והסביבה, והובא אל המוסד למען ירחק מהאוירה הגרועה ששררה שם, לא שכח מעולם את הבית. נהפוך הוא: למודיו, התקדמותו והתפתחותו, נראו לו כנעשים למען הבית, למען ההורים. להוציא אותם מהסביבה ההיא לשפר את רמת-חייהם, להיטיב עמם. היה זה מעין חוב בלתי כתוב, שחש אותו יותר מהרבה ילדים שגדלו בבתים טובים ומסודרים.
בחופשים היה יוצא לעבוד. אך לא תמיד נמצאה עבודה. הוא לא בחל בשום עבודה, היה עובד בנקיון במוסד, בכביסת מזרונים, וכשלא נמצאה עבודה, היה פורק מכוניות של ירקות ב"תנובה".
עם גמר למודיו במוסד, בהיותו בו 15 שנה, עבר ללמוד בביה"ס המקצועי ע"ש מקס פיין. המחלקה לעזרה סוציאלית העניקה לו סטיפנדיה, תוך שנה קבל סטיפנדיה של משרד העבודה ובמכתב ששיגר אלי, מנהלת המוסד, הודה על התמיכה הכספית ובקש להחזירה.
שנות הלמודים במקס-פיין שוב אינן ידועות לי כשנות ביה"ס העממי. אף על פי כן, לא ניתק דוד את קשריו עמנו. מדי חופש היה בא למוסד, מדריך מעט את הילדים הקטנים, מספר על הישגיו ושאיפותיו. ממש דוד של אז - אלא שיותר גדול ומיושב, רב נסיון ובוגר.
בשנה האחרונה ספר לי שיצא לעבוד בסדום, ואף שם המשיך ללמוד ולקרוא. את סכום הכסף שהשתכר שם, לא בזבז ולא צבר לעצמו, הכל היה קודש לתמיכה בהורים. משאת נפשו מתקרבת והולכת, מצבם משתפר, אפשר אפילו ירכשו דירה במקום אחר, בסביבה טובה. האח הקטן שוב לא יצטרך להתחנך במוסד, הוא ילמד ויתפתח ויהיה בן אדם.

סוניה.