קראו לו מנדל, בחור חסון אמיץ ועשוי לבלי חת, תמיד עליז היה ומחובב מאוד על החבריא, הכרתיו בבואו למחלקת הסירים במשמר העמק הוא היה העירוני היחידי בכתת ה"מושבניקים" אך לא ניכרה בו אף שויץ מהעירוני, מיד נקלט לחברה והיה ציר לסבלותיה ושמחותיה של הכתה.
הצטיין כאיש שדה בעירנותו ובסבילותו.
לחם תמיד לזכותו להשתתף בג'ובים ואף זכה להשתתף בכולם: הורדת מעפילים גבעת אולגה, סיורים וכדומה.
בעבודה במשק צוין לשבח בפי מנהלי הענפים.
בסכום שנתיים השתחרר, אך לא לזמן רב. המאורעות קראוהו בחזרה. היה מלוה את השיירות לירושלים.
בהמשך הזמן היה למפקד שיירות.
פגשתיו פעם בתל אביב היה עליז, וזמנו דחוק. היתה שעת צהרים והוא מיהר להעלות עוד שיירה לירושלים. גם שם היה חביב על מפקדיו ופיקודיו. סיפר לי שיש לו משפט בגלל עשותו למעלה מן הפקודה אשר קבל.
מנחם לוה שירה לגוש עציון הנצור ונשאר שם.
מאז אין יודעים עליו יותר. כנראה שנפל שם בקרב האחרון. משוכנע אני שלא בייש מנחם שלנו את הלוחם הישראלי בהיותו לוחם מצוין. ובמותו אבדנו איש ישר נאמן ולוחם ממדרגה ראשונה.
רפאל שפר
רעו ובן כתתו בפלמ"ח
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח